הימים היו ימי השפל הכלכלי הגדול, רגע אחרי סוף תקופת העבדות. מרבית השחורים באזור עדיין עבדו בשדות הכותנה בתנאים מחפירים, ובסופי שבוע מצאו נחמה במועדוני מוזיקה מעופשים. המצב הכלכלי והחברתי הקשה יצר שתי תופעות מנוגדות. מצד אחד, השחורים התקרבו מאוד לכנסייה והפכו לאדוקים. ומהעבר השני, נזקקו יותר ויותר לפורקן, שנתפס כאסור בעיני כוהני הדת. ריקודים, שתייה ומוזיקה חיה. המושמצת ביותר הייתה מוזיקת הבלוז המתהווה - ששיקפה את קשיי החיים של האדם הקטן - וזכתה לתואר "מוזיקת השטן".