"אספרגר זה אנחנו" - משעממים עד מוות ולא שווים מסך

הסדרה העוקבת אחרי הקומיקאים שמתמודדים עם אספגר היא פיהוק מתמשך שלא חושף דבר, והחשק היחיד שהוא מעורר הינו בריחה זריזה לצפייה בתוכניות אחרות

דורון ברוש צילום: ללא
"אספרגר זה אנחנו"
"אספרגר זה אנחנו" | צילום: באדיבות יס

ככה אנחנו באים אל "אספרגר זה אנחנו" - סדרה בת שישה פרקים המתארת קבוצת צעירים אמריקאים שנפגשו במחנה למוגדרים כבעלי אספרגר וגילו שביחד הם מצחיקים, והחליטו לצאת למסע הופעות עם מערכונים שכתבו ביחד.

יוזהר הצופה מראש ולא יבוא בטענות אחר כך - לפחות הפרק הראשון בסדרה משעמם עד מוות. אולי בהמשך משתפרת הסדרה, וחושפת מכמנים פנימיים של התסמונת, אבל לפחות תחילתה היא פיהוק מתמשך שהחשק היחיד שהוא מעורר הינו בריחה זריזה לצפייה בכל סדרה אחרת. מופיעים בו ארבעת הצעירים, שבקרב שניים מהם ניתן לחוש באיזו מוזרות מסוימת, שמסתכמת בלא יותר מאכילה כפייתית של פיצה לכל ארוחה - תופעה שכשלעצמה אינה חריגה לגמרי בנוף התזונתי העכשווי המקובל.

מלבד זאת הם לא שווים מסך. בהופעה הקטועה האחת המוצגת מול קהל אוהד הם מעלים חיוך, אבל קחו מהם את תואר האספרגר, וגם החיוך הנ"ל היה נלקח מהם. אם זה לטובת פרסום או טלתרום למחלה לא הם עושי השירות הם.

תגיות:
ביקורת טלוויזיה
/
סדרה דוקומנטרית
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף