הבלשית סאגה נורן מהסדרה "הגשר" הוציאה לנו את האספרגר מהארון. היא לקחה אבחון על הקשת האוטיסטית ועשתה ממנו בלונדינית אינטליגנטית מרתקת וקרת רגש. האספרגר אחרי סאגה לא חזר למה שהיה לפני כן. אם קודם היינו אדישים אליו - מלבד אלו שבסביבתו - עכשיו הוא מוכר וידוע.

ככה אנחנו באים אל "אספרגר זה אנחנו" - סדרה בת שישה פרקים המתארת קבוצת צעירים אמריקאים שנפגשו במחנה למוגדרים כבעלי אספרגר וגילו שביחד הם מצחיקים, והחליטו לצאת למסע הופעות עם מערכונים שכתבו ביחד.

יוזהר הצופה מראש ולא יבוא בטענות אחר כך - לפחות הפרק הראשון בסדרה משעמם עד מוות. אולי בהמשך משתפרת הסדרה, וחושפת מכמנים פנימיים של התסמונת, אבל לפחות תחילתה היא פיהוק מתמשך שהחשק היחיד שהוא מעורר הינו בריחה זריזה לצפייה בכל סדרה אחרת. מופיעים בו ארבעת הצעירים, שבקרב שניים מהם ניתן לחוש באיזו מוזרות מסוימת, שמסתכמת בלא יותר מאכילה כפייתית של פיצה לכל ארוחה - תופעה שכשלעצמה אינה חריגה לגמרי בנוף התזונתי העכשווי המקובל.

מלבד זאת הם לא שווים מסך. בהופעה הקטועה האחת המוצגת מול קהל אוהד הם מעלים חיוך, אבל קחו מהם את תואר האספרגר, וגם החיוך הנ"ל היה נלקח מהם. אם זה לטובת פרסום או טלתרום למחלה לא הם עושי השירות הם.

"אספרגר זה אנחנו", ימים א'־ג', יס דוקו, 21:00, ומ־3.5 כל פרקי הסדרה ביס VOD