לפני כשנה, אחרי שעבר אירוע מוחי ומספר שבועות אחרי שכבר חזר לארץ, סימסתי לצביקה פיק ושאלתי לשלומו על מנת להפיג את הדאגה סביב כל השמועות על מחלתו. לא קיבלתי כל תשובה. לא רציתי להמשיך ולהציק, ורק אחרי חודשיים או שלושה שוב דרשתי בשלומו והתנצלתי שאני מקווה שאינני מפריעה לו. הפעם הוא ענה לי שזה בסדר ושהוא מודה לי על התעניינותי. ממש כמו ג'נטלמן פולני. אחרי הראיון עם חיים אתגר שבו הוא תיאר בדרך האופיינית לו כל כך, מבלי להתמסכן או לנסות לעורר רחמים ואמפתיה, את אשר עבר עליו בשנה האחרונה, וסיפר על כל המסע הקשה שעשה, סיפור חיים שכולנו שומעים לראשונה, חשבתי לעצמי כמה כוחות נפש ואצילות יש באיש הזה שאפילו ברגעיו הקשים מצא את הזמן לענות לי על אותו מסרון ששלחתי לו, ושאז בכלל עוד לא ידעתי על מצבו האמיתי.

למען גילוי נאות, צביקה פיק הוא מכר קרוב, שכן יקר ואמן גדול. בעבר היינו נוהגים להיפגש מדי פעם בקפה השכונתי, וכל דקה איתו הייתה מלאה בהומור עצמי ובציניות שאופיינית רק לו. במהלך השנה האחרונה מאז האירוע שעבר, הוא נוהג להסתמס איתי בהודעות קצרות בוואטסאפ בענייני עבודה ועל פניו הוא נשמע אותו צביקה, בלי שום קושי לנהל תקשורת בריאה ואף להבליח מדי פעם עם ההומור הכל כך מיוחד שלו.

אמש העניק פיק, שיישאר בעיני כולנו המאסטרו הנצחי, ראיון ראשון לחיים אתגר. ערכתי בעברי מספר ראיונות עם הזמר הנודע וצפיתי בראיונות אחרים שלו, וזה בהחלט היה אחד הראיונות המרגשים והיפים שלו לאורך כל הקריירה שלו. ראיון נטול מסכות ונטול האגו שכל כך מאפיין אותו. חשוב לי להדגיש שהדמעות שהציפו את עיניי בכל פריים ופריים לא הגיעו מרחמים, אלא בעיקר מהתרגשות על ההחלטה האמיצה שלו לשתף את כולם במצבו, אחרי תקופה ארוכה של שתיקה, שיקום והתכנסות בתוך עצמו ובחיק משפחתו, רחוק מעין הציבור, מהתקשורת והמעריצים הרבים.

צביקה פיק לא זקוק לרחמיי או לרחמיו של אף אחד. לא פעם הוא צוחק על עצמו ועל הכבוד הפולני שלו, שבגללו הוא שומר על ארשת לא נזקקת, ואפילו מבודחת, שלא מחפשת רגשנות והשתפכות מיותרות, כפי שראינו אמש. הוא לא זקוק לרחמיו של אף אחד מאיתנו, כי עובדה שבכוחות עצמו ובעבודה קשה ועיקשת, על פי מה שניתן להבין מסיפורו המרגש, למרות שלא סיפר אותו ברגשנות יתירה, הוא היום בדרך לשיקום מלא ואפילו כבר רצות לו בראש מנגינות שהוא רוצה להלחין. גם בגלל הניצחון הזה שלו על מגבלות הגוף, התרגשתי עד דמעות.

קשה להאמין שלאיש מלאו 69 שנים. אמנם הוא אבא לשני ילדים קטנטנים, אך לא רק בזכותם ובזכות ההתעסקות והטיפול בהם, הוא שומר על רוח צעירה, אלא בעיקר בגלל רוח היצירה שפועמת בו כל הזמן גם בתקופת משבר גופני, ומשאירה אותו רענן וערני. ואם בראיון הוא סיפר שכאשר היה צעיר הוא לא יכול היה לצאת מהבית, כי המעריצות הצעירות הקיפו אותו בהמוניהן, אין לי ספק שהן ימשיכו להביע את הערצתן ואהבתן לאיש שיישאר צעיר לנצח וכעת עוד יותר אחרי החשיפה האמיצה ומעוררת ההשראה.

בטהובן המשיך להלחין גם כאשר היה חירש. מזלו של פיק שפר עליו יותר, והוא לא רק ימשיך להלחין, אלא גם יעלה על הבמות ישיר ועוד יופיע בפני קהל, כי אחת התכונות הבולטות אצל הפולנים היא, שאף פעם הם לא מוותרים לעצמם.