אחת הדילמות הגדולות של כל כותב שהיה ניגש לנסות לסכם שמונה עונות של אחת הסדרות הפופולריות ביותר שאי פעם נוצרו - היא פשוט מאיפה להתחיל. אחרי שנדמה שנאמר כבר הכל על משחקי הכס בפרט, ועל העונה האחרונה בכלל, איך עומדים בקצה הפירמידה הזו ומסתכלים אחורה על הכל, בנקודה שאמורה לחתום את העלילות מסמרות השיער שליוו את קהל הצופים המשוחד בהיסטוריה, למעשה? זה יהיה לא פשוט, אבל אני אנסה, ובגעגוע גדול אגיד מה דעתי על הפרק האחרון - ואתם יכולים לנחש כבר, שאני לא כל כך מרוצה.

אין ספק שהגיבור של העונה הזו הוא טיריון לאניסטר, ולא רק בגלל הפופולריות של הדמות שלו לאורך העונות, אלא גם בגלל תפקיד המפתח שלו בקידום העלילה לאורך הפרקים של עונה שמונה. אדבר עליו עוד בהרחבה בהמשך, אך עם כל הכבוד לגמד חד הלשון, הסיפור הדרמטי החזק ביותר שאותו הזכרתי לאורך כל העונה הוא הבחירה של ג'ון סנואו: יילך עם המשפחה ועם האמת שלו, או שמא יבחר בדודתו החדשה והמעט משוגעת? 

ההתרחשויות בפרקים האחרונים גרמו לנו להבין מבעד לכל ספק שאכן סנואו יצטרך לבצע את ההחלטה האמיצה הזו. אבל, וכאן נכנסים האירועים הקריטיים של העונה בפרק הקודם שבו מעלה מלך הושמדה לחלוטין, שהפכה את הבחירה לקצת פחות קשה. פרק טוב, שהיה גורם לנו באמת להזיל דמעה (ולא רק מטעם העובדה שהסדרה הגיעה לקיצה, בשעה טובה), היה פרק שמרחיק את ג'ון מהפתרון לדילמה שלו. כלומר, אם ח'אליסי הייתה מראה איזשהו צד של שפיות בפרק הזה, על אף שיכרותה מכוח אחרי הניצחונות וקריאותיה אלי קרב ליעדים הבאים, אולי הבחירה של ג'ון לרצוח אותה הייתה מעט פחות אוטומטית.

למה טיריון הוא הגיבור? זה לא קשה להבחין בכך לאורך העונה - הבן אדם עושה שעות נוספות בחוג דיבייט. הוא עוסק בשכנוע האינסופי של כל הדמויות לפעול למען "הטוב", שלמעשה אין בו שום דבר מהאידאולוגיה של הגמד. הוא אומר דבר אחד ובפרק אחר משנה את דעתו. הוא מלשין על ואריז ואז מבין שהוא צדק ומודה בכך, הוא מוותר על תפקידו כימין המלכה, ואז שוב לוקח את התפקיד תחת בראן. בדרך הוא לא מפסיק לשכנע את הדמויות לפעול לפי מה שהיה הרבה יותר דרמטי אם היו מגיעות אליו לבד. זה לא אומר שהוא פחות גיבור - הוא כן, אבל לא כזה שאנחנו היינו רוצים ללכת אחריו (למרות שכל מוסר ההשכל של הסדרה הזו צועק שאין דבר כזה מנהיגות טובה של בני אדם, ובפרט, בני אדם עם חשקים מיניים).

"משכנע את כולם" - טיריון לאניסטר. צילום: Helen Sloan, HBO

בנוסף לכל זה, הפרק זז בהילוך איטי. הוא לא ממהר להגיע למסקנות, וחלק מהסצנות ממוקמות לדעתי ממש אוף-סינק. לדוגמה, הסצנה של בריאן שמשכתבת את הערך של ג'יימי לאניסטר בוויקיפדיית האבירים, שמגיעה הרבה אחרי הרצח של דאיינריז, ובתזמון דרמטי לא רלוונטי לפרק. השתיקות הארוכות של טיריון בחדרים החשוכים במעלה מלך, השיטוטים האינסופיים של ג'ון בחומה עם טורמונד - פשוט גרמו לי לרצות להעביר קדימה ולסיים עם זה.

ובכל זאת, אחד הדברים הטובים בפרק הזה הוא האמצע שלו. למרות שלדעתי הבחירה להרוג את דאיינריז היא מעט אוטומטית ואפילו קלה מדי לג'ון המיוסר בין כה וכה, הדרך בה היא נכתבה עשויה למשעי על פי כל כללי הדרמה. הנה, זו השנייה האחרונה של דאיינריז בחיים, אחרי כל מה שעברה בדרך לרצון היחיד והקונסיסטנטי שלה לאורך כל הסדרה - היא מול כס הברזל, מרחק פסיעה ממנו - והופס, היא לא מקבלת את הרגע הזה, היא לא מתיישבת עליו ונאנחת אנחת רווחה ארוכה. במקום זה מגיע אהוב ליבה, האחיין הממורמר שלה שבא להסביר לה שהיא מפלצת, רוצח אותה, וגוזר על עצמו חיים בריחוק מהמשפחה שלו. הבחירה שהובילה אותם לשם אמנם צפויה מדי, אבל כסצנה היא בנויה טוב מאוד.

"סצנה דרמטית מעולה" - דאיינריז. צילום: Helen Sloan, HBO

הסצנה המוזרה ביותר בפרק הזה היא סצנת המועצה. היא מתרחשת לאחר זמן מה לא ברור, כמה שבועות, מהרצח של דאיינריז. טיריון וסנואו מוחזקים בשבי בתוך מעלה מלך שנכבשה על ידי הבלתי טמאים. והנה, משום מקום, מגיעים למשא ומתן תולעת אפורה וטיריון כשהוא אזוק. כשהגמד מנסה לדבר בפעם הראשונה, מפקד הצבא של מלכת הדרקונים המנוחה מנסה להשתיק אותו, ולא מצליח. משם השיחה מנסה להעביר מסר פוליטי כל כך ברור שהוא כמעט מגוחך. ברור שיש פה אמירה חד משמעית על מה הכותב חושב על דמוקרטיה ועל האנשים שמשחקים בפוליטיקה. ההצעה של טארלי להפוך את הממלכה לסוג של דמוקרטיה בה לעם יש יכולת לבחור במי ישלוט בו עולה כבדיחה.

במקום זה, טיריון השבוי פתאום פוצח בנאום חוצב להבות על למה הוא חושב שבראן צריך להיות המלך. האמת, הוא שכנע אותי, אבל האם די בשלושה נאומים של הגמד לאורך הפרק כדי להחליט את כל גורל הסדרה? מה עם מה ששאר האנשים חושבים? מתי פעם אחת לא יקשיבו לו? כאילו בכל פעם שהבן אדם הזה פותח את הפה אתה יודע שהוא הולך לשנות לכולם את הדעה. ההחלטה להמליך את בראן נשמעת הגיוניות באותו רגע, במיוחד בהינתן הנסיבות בהן אריה יוצאת לטיול אחרי צבא וסאנסה שממש מתה על לבנות אנשי שלג, אבל לאורך העלילה נשמעת מופרכת. הרי, במשך שלוש עונות ניסו להפוך את בראן לעורב בעל שלוש העיניים שהוא דמות שאמורה להיות מנותקת מכל המשחקים האלה - אז איך זה? מוסר ההשכל שגרם לי להשתכנע לפחות הוא ההתעקשות של טיריון להסביר כי הדבר היחיד שמחזיק את בני האדם יחדיו בעולם הוא הסיפורים שאנו מספרים לעצמנו ואחד לשני.

סיימנו את הפרק במונטאז' ארוך של הסטארקים האחרונים מתפזרים לדרכם - כל אחד למעוז חפצו. ג'ון חוזר לנקודת ההתחלה, וחוזר למשמר הלילה, אריה נוסעת לחקור את מה שלא ידוע, בראן "השבור" שולט על הממלכה כולה וסאנסה חוזרת לשלוט על הבית. קשה לקרוא לזה סוף טוב, כי לא ברור אם כל אחד מהם יצליח במשימה שלו, לא ברור למה כל אחד יוצא למשימה שלו (הנסיעה של אריה מרגישה כאילו שלפו אותה מהמותן - איפה עוד היא הביעה את הרצון הזה בעבר?), למה שג'ון יחזור למשמר הלילה? על מה יש לו להגן? ומפני מי? איך בראן פתאום מסכים להיות המלך? בקיצור, הרבה קצוות פתוחים, או יותר נכון, מולחמים בכוח - הכל בשביל להביא את הפרויקט הזה למיצוי ולסוף.

אני מבין שזהו הטבע - סדרות מתחילות ונגמרות. הקהל המשוחד בעולם אפילו, על פי דיווחים, דרש בעצומה עליה חתומים כחצי מיליון בני אדם עד כה מחברת ההפקה האמריקאית HBO, שישכתבו ויצלמו מחדש את כל העונה האחרונה. אני לא חושב שזה מוצדק, אני גם לא חושב שיש טעם בלנסות להביא את הסדרה הזו לסוף "הולם" - היא נגמרה ככה כי מההתחלה היא ניסתה לספק את המרצ'נדייז: לגרום לכם להקליק על הדברים שמופיעים בפרק, לחפש אותם בגוגל ולשתף אותם במדיה. גם את האכזבה הזו מסוף הסדרה הם עשו ודאי תוך תחזית מדויקת של הפידבק.