את מי מעניין מה קורה בווילת המודחים? ככה פתאום, באמצע החיים ומשום מקום, כשאתה כוסס ציפורניים לקראת ההדחה האפשרית של מלכת הג'ונגל שמחה גוואטה, אתה עובר במנהרת הזמן לתקופה אחרת ולהדחה של אסף וכל מה שעבר עליו מאותו רגע. זה כאילו שפתאום באה המלצרית, ולוקחת ממך את הצלחת, ממש באמצע הביס הכי מענג. או כאילו שמישהו פתאום החליט לסגור את השאלטר, באמצע כל האקשן על האי.
בתחרות כמו הישרדות, ברגע שהודחת, אתה כבר לא מעניין ודי מהר נשכח. אפילו המנצח של העונה, לאחר תקופה מסוימת, נשכח ונעלם אי שם בין הסלבריטאים שהולכים ומתרבים בגלל אינפלציית הריאליטי שפקדה אותנו בשנים האחרונות. אז למה להזכיר לי שאסף היה המודח האחרון ולתאר לי איך עבר עליו היום הראשון בווילת האנשים הנקיים והשבעים, כאילו הוא חווה איזושהיא חוויה חוץ גופית, כאשר בעצם הוא חש בדיוק מה שחש כל מודח אחר: מתוסכל ופגוע. אז אמנם אסף אשתר, העניק לנו אתמול כמה רגעי חסד כאשר הרשים אותנו בעברית התקנית שלו ובכשרון המיוחד ליצור משחקי מילים, ואף תיזז ורקד ליד בריכת המים בדרך שלא הייתה מביישת רקדן סלסה מדופלם, אך מעבר לזה, כל פרק שמשודר על ווילת המודחים רק מקלקל את ההצגה על האי.
חוץ מזה, גם כך, העונה הנוכחית נמתחת כמו מסטיק בזוקה, למה למשוך אותה עוד יותר עם דברים לא רלוונטים? ממילא, המודחים משחקים אותה כאילו הכול סבבה והם נורא שמחים להיות בווילה וסוף סוף לשבת לשולחן מלא מטעמים ולהשביע את רעבונם, כאשר כולנו יודעים שהם היו מעדיפים להמשיך ולרעוב ובלבד להישאר בתחרות. ווילת המודחים לא מעניינת בעליל, לא נחוצה לצורך העלילה (ממש כמו שמדונה הייתה מיותרת באירוויזיון), וכל הברבורציה שמתנהלת שם, עם או בלי הנחייתו של תורג'מן, מיותרת לחלוטין. אלא אם כן, לתורג'מן היה צורך חזק לסגור מעגל עם אותה עונה שממנה הודח בעצמו בשלב מסוים, ומישהו בהפקה מצא לו בדיוק את הנישה המתאימה לעשות חשבון נפש עם עצמו. אבל למה להפיל את השעמום הזה עלינו? מה אנחנו אשמים?
התרעות פיקוד העורף