בסרט המד"ב "פלישת חוטפי הגופות", חודרים חוצנים לכדור הארץ שמשתלטים על גופם של בני אדם ומחליפים אותם בכפילים זהים, מה שגורם לשינוי מוחלט בהתנהגותם ואישיותם.


כך גם "הישרדות", עוברת לאחרונה שינוי, אולי בגלל חוצנים שהשתלטו על האי, או בגלל קוקוסים מקולקלים שהמתמודדים אוכלים. בכל מקרה, המשימות הן לא אותן משימות וסולם הערכים של השחקנים השתנה מקצה עד קצה.

אם פעם נהנינו לצפות בחוסנם הגופני כאשר הם עומדים מול אתגרים פיזיים קשים ומפחידים, היום הם מרכיבים פאזלים. כמעט בכל פרק, כשאני מצפה להמצאות ורעיונות חדשים בכל הקשור למפגן כוח ועמידות במשימות הדורשות כושר גופני מרהיב, מה אני מקבלת במקום? עוד משימה שצריך להרכיב בה קוביות. אני מעדיפה לצפות בבני הצעיר מרכיב 1000 חלקים קטנים לתמונה שלימה, עוד לפני שהספקתי להגות את שמו.


גם מערכת היחסים בין המתמודדים השתנתה לגמרי. אם פעם, המתמודדים השתדלו לנהוג יותר בהגינות ולפלס דרכם אל הגמר, כשהם נשארים נאמנים לעצמם כי האמינו שהדרך לניצחון לא פחות חשובה מהניצחון עצמו, היום הכול מותר. ולא רק לשקר, אלא גם לגנוב. כפי שקרה בפרק של אתמול כאשר נעמה קיסרי, ללא כל נקיפות מצפון, הציעה שצריך להעלים את האבן של שמחה, על מנת שלא תגיע איתה למועצת השבט ותגן עליה מפני הדחה – מה שבפועל באמת קרה, ושמחה לא הודחה.

צילום מסך


זוכרים את הצופים שהזדעזעו כאשר באחת העונות, בוקי נאה, actually גנב את פסלון החסינות של מתמודדת אחרת וזכה לביקורות קשות מקיר לקיר, על התנהגות לא מוסרית? בעונה הנוכחית, גניבה נתפסת כדבר של מה בכך, כי כל האמצעים כשרים על מנת לנצח, וככל שאתה יותר תחמן, שקרן וגנב, אתה נתפס כדמות הכי קולית ומגניבה, גם בעיני הצופים. בכל משחק יש כללים ברורים של מה מותר ומה אסור. לפי קצב השינויים שקורים בהישרדות, לא אתפלא אם אנשים יתחילו גם לחטוף את הפסלון שמישהו זכה בו, ישר מהיד שלו. אם מותר לגנוב אותו, למה אי אפשר לחטוף אותו בכוח? הישרדות או לא?


שלא לדבר על כמויות הצביעות שנשפכות לכל עבר, שכמותן עוד לא ראינו באף עונה. גרוע מכך, המתמודדים אפילו משוויצים בצביעותם ולא מרגישים כל צורך להצטדק, כאשר מצד אחד הם מפגינים רגשי אהבה וחיבה ליריב, אך מוכנים בכל רגע לתקוע לו סכין בגב. בפרק של אתמול, הצביעות לא עלתה מדרגה, אלא אלף מדרגות, כמו בגן הבהאים בחיפה.

לצפות בנעמה וגואטה מתגפפות, מתנשקות ומתחבקות בחיבוק דוב נועז, ומתוודות על אהבתן, אחרי ששמענו מה הן באמת חושבות אחת על השנייה, הייתה יותר קשה לעיכול, מאשר לדמיין את סמוטריץ', מעלה זבחים בהר הבית. אם נעמה כזאת חברה נאמנה וכל כך "אוהבת" את שמחה, לפחות שתהיה כנה איתה ותגיד לה באומץ ובפנים, שהיא עומדת להדיח אותה. זה הרבה יותר מכובד מאשר לבכות על כתפה ולהזדהות איתה, וכל אותו זמן, לרקוח מזימות נגדה.


גם מבחינתה של שמחה, איך היא יכולה מצד אחד לטעון שהיא תוצר של חינוך לערכים כפי שהעניקו לה הוריה, אך מצד שני להעריץ את נעמה ולהכתיר אותה בתואר מורה לחיים, כי היא לימדה אותה שבשביל לנצח צריך להתלכלך? איך זה בדיוק מסתדר עם הערכים עליהם גדלה?


לפחות דבר אחד נחמד גילינו בפרק של אתמול. ליהיא גרינר, שאוהבים לכנות אותה ברשת, "מלכת הטראש", היא "טראשית" חכמה שיודעת להרכיב פאזלים. היא גם המועמדת הראויה בעיני להגיע לגמר כי היא הכי אותנטית ולפחות לא מתחסדת. היא אפילו אמיצה מספיק להודות שהיא "עשתה דברים איומים ונוראים". היא גם עומדת יפה במשימות הפיזיות, שלא כמו גואטה שמשאירה לאחרים לעשות את העבודה הקשה עבורה. 

גרינר. צילום מסך