פעם, כאשר תוכניות הריאליטי בישראל עשו את הצעדים הראשונים על מסך הטלוויזיה, הייתי כוססת ציפורניים ועוקבת במתח רב אחרי מתמודד כזה או אחר שאיתו הזדהיתי, כי רציתי בכל מאודי שהוא ינצח. כל כך הזדהיתי, גם כאשר לא ממש הגיע לו שאנקז את כל הסימפטיה שלי רק אליו או אליה. היום זה שונה. אחרי הרבה עונות של ריאליטי מכל הסוגים, אני לגמרי אדישה, ואכפת לי שמישהו או מישהי ינצחו במשחק, בערך כמו שאכפת לי שהשכנה בבניין הסמוך החליטה ללמוד בלט למרות גילה המופלג, ולמרות שלאחרונה גידלה זוג ישבנים לתפארת.
בפרק של אתמול, זה קרה. נורא היה אכפת לי. אתמול ממש רציתי שמני נפתלי יזכה במשימת החסינות, למרות שבדרך כלל זה בקושי מעניין לי את קצה הזרת.
ורציתי שהוא ינצח, רק בשביל שיתפוצצו שם כולם מקנאה, בעיקר שמחה גואטה שכולם משקשקים ממנה מפחד כאילו הייתה איוואן האיום. וככל שהם מפחדים ממנה יותר, כך היא צוברת יותר כוח, עוצמה וביטחון עצמי ,עד שזה נראה כאילו הגבולות בין מציאות ודמיון לגמרי הטשטשו והיא חושבת שהיא השליטה הבלעדית של הג'ונגל. כמו מרלון ברנדו ב"אפוקליפסה עכשיו" ששיחק את תפקיד הרודן בתוך הג'ונגלים של קמבודיה. אולי זה הרעב שמשגע אותם, אבל האגו טריפ של גואטה הפך לאחרונה למטרד רציני לעיניים וגם לאוזניים, כי הוא אפילו הוסיף גוון וצליל גבריים לקול שלה.
מכירים את הקול המנסר והצרוד הזה שנשמע כאילו הגיע ממעמקי השאול בסרטי אימה? ככה גואטה נשמעה לי אתמול כאשר התעצבנה על מני שעשה מדורה בלילה על מנת להרחיק את היתושים. מעבר לכך, כאשר היא שאגה על כולם שוב ושוב שהיא רעבה ושהיא זאת שתלך לבקתה, רצה לי תמונה בראש של גואטה בתוך שבט של קניבלים באפריקה.
אז מה לעזאזל קורה פה? מאין נובע הפחד הזה מגואטה? לראות את אירה שלאחרונה נראית יותר ויותר כמו הצל של עצמה מתחננת על נפשה במבט שדוף ורעב שגואטה תסלח לה, והאחרונה ברוב חסדה מעניקה לה צ'אנס אחרון להתנהג יפה, אחרת אירה תישא בתוצאות, זה מספיק בשביל לגרום לצופה לבוז לאירה מצד אחד, ולשנוא את גואטה שנאת עולם מצד שני. אירה כל כך התכווצה בפני המבט המאיים של גואטה שלא הייתי מתפלאת אם היא הייתה מוכנה לשתות את מי הים המלוחים בשביל להוכיח לגואטה את נאמנותה.
שלא לדבר על נעמה וליהיא שיוצאות מעורן על מנת להתחנף לגואטה ולנקות לה את הדמעות על העוול הנורא שעשו לה, כאשר העמידו אותה להדחה. תארו לכם, נעמה וליהיא שמנחמות את "מלכת" הג'ונגל, כאשר הן עצמן היו חלק משמעותי מאותה מזימה להדיח אותה מהמשחק. וכי מה הן חושבות שהן ישיגו מכול החנופה הזאת? קשרים בממשלה? הרי אבא שלה כבר לא חבר כנסת.
"הכי מעצבן", כמו שאומרת הבת שלי, שגואטה לא עושה את המשימות הקשות, ועוד מעזה לפקוד על אחרים שיחזיקו מעמד ולא יוותרו, כי "הכול בראש".
היחידים שלא מפחדים להגיד לגואטה בפנים מה הם חושבים עליה, הם מני ולונה. האחרונה: "מה את חושבת? שאת עומדת בראש ממלכה ואנחנו הנתינים שלך?" כמובן שזאת הייתה שאלה רטורית. מני מצידו הצהיר: "אני לא מפחד משמחה, כמו שלא פחדתי מנתניהו".
וכך מצאתי את עצמי אמש, מתפללת שמני ינצח ואני אראה את מבט האכזבה על פניהם של אלה שרוצים להדיחו, בראשם, גואטה. כנראה התפללתי הפעם כל כך חזק, שאלוהים נענה לתפילתי ומני זכה בפסל החסינות.
יחד עם זאת. אם גואטה מצליחה לגרום לי לסערת רגשות, ואני לא מהמתלהבים בע"מ מכל התוכניות האלה, זה סימן שהיא בהחלט נותנת עבודה בעונה הזאת.