גיא זו-ארץ אמר פעם שהישרדות היא משחק חברתי. זה כמו להגיד שה-BDS הם ידידי ישראל. הישרדות של העונה הנוכחית, היא משחק אנטי חברתי שלא היה בו כמעט אף ביטוי של התנהגות חברתית היכולה לשמש דוגמה לנוער צעיר שצופה בה. עונה של אינטרסים, מניפולציות מכוערות, פוליטיקה מלוכלכת, שקרים שהפכו להתנהגות שיש להתגאות בה. ככל ששיקרת יותר, הוערכת יותר. מי שבעצם הכשירה את האווירה האנטי חברתית הזאת והפכה את השקר ללגיטימי ומודל לחיקוי הייתה נעמה קסרי שהובילה את כולם באף והם הלכו אחריה כסומים עד שנפלו אחד אחד לבור שחפרה להם.

אז הלו שם בהפקה, תתעוררו על עצמכם. כל כך הצלחתם לכער את הנושא החברתי, שהצפייה בו הפכה לבלתי נעימה. בעיקר בפרק של אתמול כאשר נודע שמי שנמצאת בשלישיית הגמר היא מתמודדת שלא התמודדה כמעט עם אף משימה גופנית. אולי היא התמודדה עם ג'וקים, או רעב, אבל בעוד אחרים קורעים את התחת בשביל להצליח במשימות, היא ישבה בצד, מצפה ממיטיביה, נעמה וג'ובאני, שיביאו את החסינות בשבילה כדי שתהיה מוגנת. ואם זה המצב, אפשר לבטל את כל המשימות הפיזיות ולהעביר את הזמן על האי במשחק קלפים. פוקר למשל. ומי שינצח, יזכה.

הייתי מעדיפה לשמוע את שירי מ"חתונה" מחנכת את לירן במונולוג ארוך לתוך הלילה, על איך הוא צריך להתלבש ומה בריא לו לאכול, מאשר לשמוע את שמחה בפרק ההדחה האחרון אמש, מתארת את עצמה כאילו הייתה מינימום פלורנס נייטינגל. שמחה דיברה על הלב הרחב שלה, למרות שאני לא ראיתי במשך העונה את הלב הזה, ואני בטוחה שנשארתי עם עיניים פקוחות בכל הפרקים. מה שכן ראיתי ושמעתי היה דיבור לעיתים שחצני, לגלגני, וטון של "אני ואפסי עוד". אף לא ראיתי שהיה אכפת לה כהוא זה שאירה לא דיברה עם ילדיה, או שניסתה למנוע זאת. היא גם מנעה מאחרים שק אורז, אחרי שהכריזה בתחילת העונה שאם זה תלוי בה, אף אחד לא יישאר רעב.

יש שיגידו ששיחק לה המזל, כאשר נפצעה ברגלה, וקיבלה גושפנקא רפואית שאסור לה לעשות יותר משימות עד סיום העונה. וכך היא החליקה לה לגמר מבלי להזיז שריר אחד בגופה, אולי מלבד בהליכה ממקום מושבם באי, למקום בו התקיימו התחרויות. הליכה שהייתה לגמרי מיותרת. היא הרי יכלה להמשיך ולהשתכשך לה במים. אנשים משלמים ממיטב כספם בשביל לבלות חופשה בפיליפינים.

אני לתומי חשבתי שכאשר מישהו נפצע, הוא יוצא מהתחרות. כפי שהיה עד כה. לראות את שמחה, כביכול נורא רוצה לעשות את המשימות, וגיא זו-ארץ לא נותן לה כי הרופא אסר על כך, ובכל זאת היא נשארת במשחק, היה כל כך לעג לרש וכל כך לא צודק, שכאב לי בתוך הקישקעס. אם אסור לשמחה לזוז, ודווקא במשימות הכי קריטיות, שתפרוש, ותיתן למישהו אחר הזדמנות להגיע לגמר. אפילו לא עלה בדעתה לפרוש מרצונה, מה שראוי היה שיקרה. ההפקה צפתה ולא התערבה. אני במקומם, לא הייתי מגיעה בכלל לטקס הגמר. שיגיעו שלושת הפיינליסטים בלבד, ושההפקה גם תבחר למי לתת את הפרס ונגמר הסיפור.

ג'ובאני שהגיע לגמר, וחושב שהוא צדיק הדור, אמר אתמול שלאורך העונה הוא הלך רק עם הלב. איך הוא הלך עם הלב אם הוא הדיח את אסף שמעולם לא פגע בו? איך הוא הלך רק עם הלב כאשר התחבר לנעמה שהוא ידע שהיא לא הולכת עם הלב? גם ברור שהבחירה בנעמה החזקה הייתה לגמרי אסטרטגית. אז שלא יבלבל במוח שמבחינתו, לעשות "מהלך" היא מילה גסה.

באשר למני שלא הגיע לגמר. מגיע לו. באותה משימה על החסינות בפרק הקודם, הוא התרברב שאותו המושבעים הכי אוהבים. נעמה שמעה והבינה שעליה להדיח אותו ולא את שמחה. אז מי שטמבל, שיאכל אותה.