"בתקופה שהייתי חתום על חוזה טאלנט, הכל נראה טוב מבחינה חיצונית: קיבלתי משכורת מאוד יפה ויכולתי לעשות מה שאני רוצה בחיי, אבל הייתי צריך להשתתף בדברים שלא רציתי, בחלקם לא נהניתי, בחלקם הקהל לא נהנה", נזכר השחקן, המנחה והקומיקאי אורי גוטליב בימים שכיכב חדשות לבקרים על מסך ערוץ 2 בשלל תוכניות סאטירה וקומדיות. "מבחינה מקצועית, הייתי כפוף להחלטות שבהן לא יכולתי להגיד את דעתי המלאה. זה היה מטריד. ראיתי שיש איזה סיכוי שתוכנית מסוימת לא תהיה טובה, אבל פחות התחשבו בדעה שלי כי הייתי בסך הכל המנחה. הסיי שלי היה מצומצם. אחרי כמה זמן הבנתי שמתחיל להיווצר פה נזק - לנפש שלי, לקריירה שלי. זה התחיל להיות לא נכון ולא טוב".

לדברי גוטליב, אותה תקופה הייתה מלווה לא רק בחוסר שביעות רצון מקצועי ואישי, אלא גם בהתקפי חרדה קשים. "ב'מועדון לילה' קיבלתי התקף חרדה", הוא מספר. "להפתעתי התעשתי ואמרתי לקהל: 'אני בהתקף חרדה, אני חייב לעצור הכל ולצאת החוצה'. קטעתי ארבע שעות של סבל וחזרתי חדש, שמח וטוב לב. הייתי צריך לשחרר ולהגיד את זה, הרבה יותר גרוע לא לגלות ולהילחם. יכולתי להמציא משהו ולצאת, אבל האינסטינקט שלי הוא להגיד את האמת, וזה מה שיצא לי באותו רגע. כל אחד עובר משהו אחר בהתקף חרדה, אצלי היה משהו באזור ההתקף לב. הרגשתי שאין לי אוויר ושאני משתגע. כל מיני תופעות קשות".




אלא שגוטליב, שחגג השנה 50, כבר מזמן לא שם. מאז התקופה ההיא הוא בחר להתרחק מאור הזרקורים של הפריים־טיים לטובת פרויקטים שמלהיבים אותו, כמו למשל סדרת הדוקו־ריאליטי הקומית של כאן 11, "ניפגש בלובי", שחוזרת הערב למסך הקטן ותשודר בכל יום שלישי בשעה 21:45, ובה יתלווה גוטליב לטיול מאורגן בחו"ל. עונתה הראשונה כללה פרק אחד בלבד.

"יש תופעה בישראל של טיולים מאורגנים, אבל אני מעולם לא הבנתי למה לצאת לטיול עם אנשים זרים, ובסדרה החלטתי להתנסות", מספר גוטליב. "נסענו לסין, למשך תשעה ימים, עם קבוצה גדולה, ותיעדנו כל מה שקורה להם בימים האלו. אני נכנס לרגשות של אנשים, מנסה להבין מה עובר עליהם. אני מאוד אוהב את כל מה שקורה מבחינה טלוויזיונית ב'כאן', יש כאן איזושהי אמת. גם ב'ניפגש בלובי' אני מרגיש שזה נוגע באמת ולא מחפשים את הצהוב, המוזר, המסכן והחלש. אין ברייקים פומפוזיים לפרסומות, אין תחרות ואין המון מתח. כל האנשים יוצאים מאוד אנושיים, והטלוויזיה לא משתמשת בהם לעומת ערוצים מסחריים".



מה הדבר הכי הזוי שיצא לך לעשות בסין?
"אין דבר כזה חומה סינית, זה הפתיע אותי במיוחד. מסתבר שזו המצאה סינית שיש דבר כזה חומה סינית. זו תרמית. תצטרכו לראות את הסדרה בשביל להבין למה אני מתכוון”.

איך השלטונות התייחסו אליכם?
"כל הזמן נתקלנו במשטרה הסינית שלא נתנה לנו לצלם, הם היו מאוד חשדנים, היינו צריכים להחביא את המצלמות. יש מקום שנקרא 'העיר האסורה'. שם אני לקחתי סיכון וצילמתי עם הטלפון שלי. הבנו מהסדרה שהסינים מאוד רוצים ללמוד עברית ולדעת מה קורה בישראל כי אנחנו 'סטארט־אפ ניישן', והם הרי מנסים להשתלט על העולם. הם שמחים להכיר ישראלים, ואפילו עושים סדנאות של איך לחייך ואיך להיות חמוד למערב".



מול השדות

גוטליב הוא בוגר להקת צעירי תל אביב. לאורך הקריירה שלו השתתף בשלל סרטים ותוכניות טלוויזיה, בהן "עניין של זמן", "אחד העם 1" ו"אחד העם 101", "שוטטות", "מועדון לילה", "שבוע סוף" ו"גולשי ספות", והנחה את התוכניות "הרצועה" ,"עד כאן" ועוד.

"הסביבה שאני חי בה והמקצוע הזה לא עוזרים לענייני שקט נפשי וחוסר מתח", מודה גוטליב. "החיים הטלוויזיוניים, הבמה - הם חיים מלחיצים. בעקבות התקפי החרדה שהיו לי הנחיתי תוכנית על חרדות ברדיו 'מהות החיים' עם יעל מן שחר, שבה ראיינו מומחים בתחום. עכשיו, יחד עם ד"ר ליאת יקיר, אנחנו יוצרים הרצאה על טכנולוגיה וטיפול בחרדה. זה כמעט הנושא הכי חשוב בעולם. שחקנים, אמנים וספורטאים שיוצאים איתו החוצה - מנרמלים אותו. התגובה הכי חשובה שקיבלתי בחיים שלי הייתה מאמא לילדה בת 12 שסבלה מהתקפי חרדה. היא אמרה לי: 'אני כל כך אוהבת אותך, ולגלות שמישהו כמוך גם סובל מחרדות מאוד הקל עלי'. אני לא מאחל את זה לאויב רע. יש דברים שאני כן מאחל, זה לא".



מה אתה מחפש כיום מבחינת קריירה?
"הקריירה שלי בתעשייה הזו חוותה עליות ומורדות. השתניתי בזה שאני רוצה להרגיש שייך עם הלב שלי לדברים שאני עושה, ופחות נסחף אחרי פיתויים של הצלחה, פרסום וכסף. אני מחפש את הדבר שיעשה לי טוב מכל הבחינות, שאני אעמוד מאחוריו ולא ארגיש חצוי".

כחלק מהשינוי שעבר, עזב גוטליב את תל אביב לטובת פרדס חנה. "אני גר מול השדות", הוא מתאר. "משמאלי עץ אבוקדו פורה, ובצד השני עץ ליצ'י. מאוד רציתי את השינוי הזה. אבל עדיין רוב הימים שלי בתל אביב, שם גם נמצא העסק שלי 'שאפה בר' ביפו".

אורי גוטליב. צלם : יוסי אלוני אורי גוטליב. צלם : יוסי אלוני


בנוסף, בשנים האחרונות הפנה גוטליב את עשייתו אל מאחורי המיקרופון: הוא מגיש עם ירון ברובינסקי תוכנית ברדיו "מהות החיים" ונמנה עם מגישי "מועדון ארוחת הבוקר" ב־103FM. "זה משהו שאני מאוד נהנה לעשות", הוא אומר.

הפינה של "שיחה מפתיעה", שבה אתם מתקשרים לאנשים בלי אזהרה מראש, יכולה להיות קצת מרושעת. איך אתה מרגיש עם זה?
"עם זה אני מרגיש הרבה פעמים לא בנוח ומצטנף בפינה, ואם אני יכול להגיד משהו, אז זה יהפוך לשיחה מצחיקה או חמודה. זה יותר יושב על שי (גולדשטיין – ק"ב) ולאה (לב – ק"ב), ואני מקווה שלא יזכרו שגם אני הייתי בצד השני של הקו. אני משתדל להימנע מלהיות רע, וכשיש טענה גדולה על התוכנית, זה נגד שי ולאה. פעם אחת אנשים חשבו שצחקנו על העדה הדרוזית, כי הבאנו כל מיני דוגמאות, אז פתאום קיבלתי הודעות נאצה בטלפון כאילו אנחנו חתרנו נגד העדה הדרוזית בישראל, מה שכמובן היה הפוך לגמרי. יש משפחה דרוזית שתמיד הייתי עוצר לקנות אצלה בצד הדרך, ומאז קצת הפסקתי. אני מפחד מהרגע שאני אצטרך להסביר להם את הסאטירה".

אורי גוטליב, טקס פרסי אקו"ם. צלם : קיץ ברבנראורי גוטליב, טקס פרסי אקו"ם. צלם : קיץ ברבנר


מאיפה הכי מזהים אותך?
"כל הזמן חושבים שאני גידי גוב. פעם שתי ילדות רצו אחריי ואמרו לי: 'אה, הדודה והדוד'. זה בכלל דני סנדרסון, וגידי גוב הופיע בקליפ החידוש של זה עם נועה קירל ואגם בוחבוט, שזה הכי מופרך שיש. הרבה פעמים אנשים עוצרים אותי ברחוב ושואלים 'מה עשית?' רק כשאני אומר להם: 'מועדון לילה', הם נזכרים. אני מתגעגע לקשר הישיר בין ההצלחה שלי לקהל. יש דברים ספציפיים שאני מתגעגע אליהם, כמו ארז טל ובר רפאלי. יש מיטיבי לכת שמזהים אותי מתוכניות חתרניות".

מה עם מופע סטנד־אפ משלך?
"ניסיתי לעשות משהו לפני שלוש שנים ופחות התחברתי לחומרים, לעצמי, למעמד. היום אני מרגיש שהרבה יותר כיף לי. בספטמבר הקרוב אני אופיע במסגרת ערב 'הסטנדאפיסטים בצוותא' עם סטנד־אפ שהוא אישי, על עצמי, על ילדים. אני מדבר גם על הפעם שהייתי צריך להציג את קלינטון באירוע גדול והתלבטתי מה להגיד לו באופן אישי כשהוא מגיע. כשהוא עלה, כל הקהל נעמד והייתה לנו דקה, אבל הסתבך לי המוח ואמרתי לו משהו נורא מצחיק ומביך, אבל את תוכן הדברים אני שומר למופע. אני אוהב לעמוד על הבמה ולהצחיק אנשים, זה אירוע כיפי כשזה מצחיק, וזה אירוע פחות כיפי כשלא, אבל זה לא מפחיד אותי יותר".

כל מיני גילים

בתור מי שב־2015 השתתף בתשדיר בחירות לכנסת ה־20 מטעם מפלגת מרצ, גוטליב לא נשאר אדיש לתהפוכות שעוברת המערכת הפוליטית. "אני מחכה בבחירות הספציפיות האלו להפתעה, ופחות לתוצאות הבחירות", הוא אומר. "מי יעשה קומבינה, ומי יהפוך את הקערה על פיה. ממש כמו תוכנית ריאליטי, ובאמת נאוה בוקר הולכת להיות ב'הישרדות'. פנו גם אלי מהתוכנית, הייתי יכול לתקוף אותה. כמו עוד הרבה דברים מופרעים במדינה, גם הבחירות הפכו למופרעות. קורה פה משהו בשנים האחרונות שהוא לא מצחיק, והוא על גבול הבלתי נסבל. נקווה שיהיה לזה פתרון כי ככה אי אפשר להמשיך, אבל אנחנו אומרים את זה כבר 70 שנה, אז מסתבר שאפשר".

איך אתה מרגיש עם הגיל העגול?
"אני מרגיש שאני מבין טוב יותר איך לחיות את החיים האלו, וגם מרגיש שאני לא רק בן 50. יש בי כל מיני גילים. עם הגיל אני מבין שכולנו בני אדם וכולנו רוצים שתהיה לנו שמחה בלב, ולפעמים יכול להיות שזה לא כל כך משנה במה אעסוק, פחות חשובה ההצלחה, אלא יותר השקט הנפשי".

אורי גוטליב. צלם : יוסי אלוניאורי גוטליב. צלם : יוסי אלוני


הגיל מביא מחשבות על זוגיות וילדים?
"אני כל הזמן חושב על זה ומאמין שיותר כיף להיות בזוג. אני מחכה שישנו את השיטה המקובלת של משפחה, שבה הילדים בבריכה, אבא כועס ואמא שונאת. אני מקווה שימצאו שיטה אחרת. המחשבה על ילדים חולפת לי בראש, ואז אני רואה אנשים עם ילדים והיא עוברת לי. זה לא שאני מסרב לזה. אם זה יהיה מתאים, אז אני אעשה".

היה לך משבר גיל 50?
"אני לא בטוח, אני מחפש קטנוע Tmax, אבל לפחות אני לא מחפש הארלי דיווידסון ולא עושה קוקו־קרחת. מזה הצלחתי להימנע בינתיים".