אז את תולה את התגובות האלו בדרך שבא הוציאו אותך בעריכה?
“אני לא יצאתי ככה, אני לא אחראית למחשבות של אנשים שאני מכירה, ובטח לא של אנשים שאני לא מכירה. אני לא רוצה להתייחס לאנשים שלא מכירים אותי, ולמה הם חושבים. מי שמכיר אותי - לזה אני מוכנה להתייחס".

במשימה עם המתמודדים יותם ארונוביץ’ ואלברט איפראימוב, למשל, יותם אמר שאת “פאסיב־אגרסיב”.
“שמעתי את זה, זה נאמר בהומור, אני בטוחה ב־100% שיותם לא התכוון לפגוע בי, וזה בסדר. אני לא יודעת באיזה הקשר הוא אמר את זה, אני אוהבת את השנינות והחוכמה שלו”.

איך הסתדרת עם חבר הקבוצה השני שלך, אלברט?
“אני חושבת שאלברט הוא אמן, לפעמים היה נדמה שהוא עושה תכשיטים והופך אותם לאוכל. יש לו מין מוח כזה שכל הזמן צמא לדעת וללמוד ולראות. אני מעריצה את התכונה הזאת. יש בו איזושהי גאונות, ואני מאוד מתחברת אליו, לסגנון שלו ולאסתטיקה שלו. אני מתחברת לבן אדם שלוקח נושא ועושה מזה עולם שלם. הוא מזכיר לי שהייתי במסעדה של שלושה כוכבי מישלן ועשו שם שבע מנות מגזר, וזה המקום שאני הייתי רוצה להיות בו, באקסטרים הזה. להבין את האוכל, לפצח את הגנטיקה של החומרים".

מה הייתה המשימה הכי קשה עבורך בתוכנית?
“משימת הבשר. אני צמחונית כבר המון שנים, אני מבשלת בשר בבית לילדים שלי, אני קונה בשר שהקצב שלי בוחר עבורי. זאת הייתה משימה מאתגרת כי בבית אני בוחרת מה לבשל. אם יש לי סטייק, ברור שהבן שלי או החתן שלי יבשלו, וכאן השופטים החליטו בשבילי. היה לי קשה במשימת הלוף. לוף ראיתי רק בסרט, לא עשיתי צבא. לא ידעתי איך לגשת לזה, אבל בסופו של דבר אספתי את עצמי והתייחסתי לזה כמו בשר טחון וחשבתי מה אני יכולה לעשות עם זה".

לאיזה מהשופטים נקשרת במיוחד?
“זה כמו שתשאל אותי איזה מהילדים אני אוהבת. אני מעריצה את כולם. כל פעם שהם טעמו מהאוכל שלי - אני לא האמנתי שזו המציאות שלי. גדלתי על אהרוני, יש לי את המשפטים שלו בראש. 'אל תרמו אותי, אל תשתמשו במרגרינה במקום בחמאה מאחורי הגב שלי'. אכלתי במסעדות שלו ונהניתי. בפעם הראשונה שאכלתי ב'אוקיינוס' של אייל שני, הרגשתי שקרה שם משהו. הרגשתי שאני אסתכל על אוכל בעין בוחנת דרך עדשה אחרת. אני מתה על צורת ההתבטאות שלו, אני מקשיבה לו ואני מקליטה אותו ושומעת עוד פעם ועוד פעם, ואני מגלה שהוא אמר עוד משהו ועוד משהו, כל החושים שלי מחודדים כשהוא מדבר. חיים כהן זה האבא של כל בשלן במדינה, ואני מעריכה את הידע של מיכל אנסקי בקולינריה".

עוצמות אחרות

כמי שעובדת בהצלת חיים בחדר ניתוח, מצליחה חן לשמור על פרופורציות בכל הנוגע לקראמבל תפוחים או מאפה בצק עלים ממולא שעועית אדומה. "מאוד מרגש אותי כשאומרים לי שהאוכל שלי טעים, אבל אני עדיין תמיד זוכרת להגיד: 'בואו, זה רק אוכל, זה רק תבשיל, זה לא חיים של בן אדם'", היא אומרת. "אני לא יכולה להשוות בין הדברים. כשמטופל מודה לי על טיפול טוב שהוא קיבל, אלו עוצמות אחרות".

שלא כמו מתמודדים אחרים שמצהירים שיפתחו מסעדה, את מתכוונת להישאר במקצוע שלך?
“לפעמים נדמה שעם האוכל בא התיאבון, אבל אני יודעת שזה התחביב שלי. מבחינתי אני לא יוצאת בהצהרות, ואם היית שואל אותי בעולם של אפשרויות אינסופיות, הייתי משלבת בין שני הדברים”.

מזהים אותך בבית החולים?
“כן. היה סיפור שריגש והצחיק אותי גם יחד. הגיעה ילדה למיון, שהיו צריכים לתת לה טיפות עיניים והיא לא הסכימה ובכתה. שעה שלמה ניסו לשכנע אותה על ידי מתנות והכל, והיא לא הסכימה בשום פנים ואופן. באתי במקרה, והאמא אמרה לי: 'את ג'אנה מ'מאסטר שף', את הפייבוריטית שלה'. כשהילדה ראתה אותי, היא אמרה: 'אני מסכימה שרק ג'אנה תשים לי טיפות'. זה היה מצחיק וגם מרגש. אם יש בן אדם אחד שיכולתי לעזור לו בעקבות התוכנית, עשיתי את שלי. אנשים באים בחרדה לניתוחים. כשהם רואים את ג'אנה מ'מאסטר שף', החרדה לא נעלמת, אבל הכל מלווה בקלילות כזאת, וזה נחמד. הייתי שמה פוקוס על זה. יש לתוכנית הזו כוח".

"לא התחשבו בדעתי": ג'אנה מ"מאסטר שף" על השידוך הכפוי והביקורות

המתמודדת שנישאה בשידוך בגיל 17 ונכנסה להריון עוד בתיכון, מדברת על ההחלטה להגיע לריאליטי, הטוקבקים השליליים, ומזכירה: "זה רק אוכל, לא חיים של בן אדם"