טיה גלילי ופיי ז'קיטה, שתי הדוגמניות הצעירות שלאורך העונה השביעית של "המירוץ למיליון" היו נחושות לנצח בכל מחיר, עשו את זה והגיעו למקום הראשון. שתי נשים חזקות, רהוטות, יפות ומלאות ביטחון, גברו על זוגות חזקים אחרים וסימנו וי על ניסיון מוצלח נוסף להוכיח שהמין הנשי כבר מזמן לא חלש. כמובן בל נשכח שהניצחון שלהן מתרכז בעיקר לאותה נקודת הסיום, ללא הדחה, שהייתה במהלך העונה והצילה אותם מלהישאר מחוץ למשחק. נשאר רק לתהות איך לא עלה בדעתו של מפיק הוליוודי כלשהו, להפיק גרסה חדשה של "סופרוומן" ממוצא אפריקני, בעלת מראה פראי ואקזוטי ורגליים ארוכות שלא נגמרות, על רקע נופי הג'ונגלים של אפריקה.

למקום השני הגיעו אריאל וקארין, שנראים יותר כמו זוג ילדים בגיל הטיפש עשרה שכרגע הגיעו מפעולה בתנועת הנוער "בני עקיבא", מאשר זוג נשוי המתכנן להביא בקרוב ילדים. אמנם צעירים ורעננים, אך לנו, המבוגרים שכבר חוו דבר או שניים בחיים, יש עוד מה ללמוד משני צעירים אלה בכל הקשור לזוגיות יפה, נאמנה ותומכת. להביט בהם ופשוט לקנא. אריאל הוא הגבר, סלאש ילד, שכל צעירה הייתה רוצה להביא הביתה לאימא. לראות אותו במשימה שנראית כמו משימת התאבדות, כשהם מטפסים על קיר בניין המתנשא לגובה של 280 מטר, מגייס את כוחותיו האחרונים ולמעשה עושה את העבודה בשביל אשתו כשהוא תוקע בשבילה את המגנטים על חלונות הבניין, היה מחזה שקשה שלא לעצור בו את הנשימה ולהתפעל מכוח הרצון הכביר והכמעט בלתי אנושי. גם קארין היא "אשת חייל מי ידע" כפי שהגדיר אותה בן זוגה, שלא פעם הודה שאת כוחו במירוץ הוא שאב מהחיוך התמידי האוהב והמעודד של אשתו.

למקום השלישי והאחרון הגיעו התאומים חביב ויצחק ממן, אחד הזוגות היותר משעשעים, שפונים אחד אל השני בלשון נקבה, ובעיקר כשהם מתעצבנים ומסתלבטים על הסתימות והטיפשות של השני. כמו במשימה של הפרק הלפני אחרון, כאשר אחד מהם לא זכר בכלל פרטים הקשורים לחייו האישיים של אחיו. הזוג הכי אמיתי, כן ואותנטי, גם לגבי עצמם ונטיותיהם המיניות, מה שהפך אותם לאחד הזוגות הכי חביבים של כל העונות, שהעניקו לנו רגע מרגש במיוחד בסוף התחרות, כאשר אחד מהם הודה שהוא מאוכזב מהתוצאה, כי בכסף שהם היו מקבלים אילו היו זוכים, הוא התכוון "לקנות תינוק" ולהשתמש בכסף לתהליך אימוץ.

רון שחר, הבטיח לנו סיום מירוץ שעוד לא נראה כמותו. ואמנם באף עונה לא הייתה משימה אחרונה כל כך מטורפת. אולם לא רק המשימות הקשות והכמעט בלתי אפשריות, הן אלה שהביאו את העונה לשיאים חדשים, אלא המתמודדים עצמם שהיו מונעים מאמביציה יוצאת דופן ומוכנים ללכת עד הקצה הכי פסיכי על מנת לנצח. העובדה שהעונה לא השיגה את נתוני הרייטינג הגבוהים שהיו לא בעבר, מעידה רק על הפסד של הצופים.

שלושת זוגות הפיינליסטים כמעט שעטו לעבר משימת הטיפוס על בניין טראמפ המפלצתי בלי להפגין כל מורא ופחד (לפחות כלפי חוץ) או היסטריה ובכי כמו בעונות קודמות, ולא חסר היה הרבה שהם ישאגו כמו טרזן כאשר הוא מסתער קדימה להציל את ג'יין. שתי המנצחות, טיה ופיי, טיפסו על קיר הבניין, אמנם מתנשפות ומתקשות, אולם לא הפסיקו לדבר ביניהן ולעודד אחת את השנייה. חשבתי על עצמי באותו מצב, שהייתי נתקפת בשיתוק מוחלט ולא הייתי מסוגלת להוציא מילה מהפה. שלא לדבר על אותה משימה בפרק קודם, שצריך היה לנחש באיזה מקום במאנילה, מחכה להם רון שחר בחצי הגמר. משימה שלא דורשת שום מיומנות שכלית או פיזית והיא פרי דמיונו של איזשהו סדיסט שיושב בהפקה. אני, במצב כזה הייתי מתעצבנת ופשוט אוספת את הפקלאות, חוזרת לארץ ושולחת את המפיקים לכל השדים והרוחות. לכן, על האיפוק והסבלנות שהזוגות הפגינו למרות העינוי הסיני שעברו, מגיע להם צל"ש.

מה שגורם לי לחשוב שהלוואי ומנהיגינו הפוליטיים היו כל כך נחושים, ממוקדי מטרה ומוכנים לכבוש את היעד הנכסף, במקום לבזבז לנו את הזמן והסבלנות.