"ליבר־מן" אינו סרט רע. הוא גם אינו סרט טוב. הוא לא ישעמם אתכם. גם לא יעניין אתכם. לא תלמדו ממנו דבר על האיש הרלוונטי כל כך בימים הפוליטיים הרותחים האלה. לא תשכחו דבר שידעתם על האיש עוד לפני שצפיתם בסרט. הוא אינו תוקפני, הוא אינו מחבב. היוצרת נורית קידר לא נוקטת עמדה לא מתוך זהירות עיתונאית אובייקטיבית, אלא מכיוון שככל הנראה היא לא מחזיקה בכזו. דקה אחרי שהסרט יסתיים - ואולי גם לפני כן - תשכחו שצפיתם בו - אם לא נרדמתם במהלך הצפייה.

אני מבקש לשנות אם כן את משפט הפתיחה: "ליבר־מן" הוא סרט רע. לא מכיוון שאינו מרשיע - או מהלל - את האיש הכה שנוי במחלוקת, אלא מכיוון שהוא נשאר תלוש, גבוה, אי־שם על המרפסת המרוחקת, נכשל לגמרי בהשגת איזו מסקנה חדשה, בערעור או בחיזוק מסקנה ישנה, או אפילו בהשגת מסקנה כלשהי על האיש. "ליבר־מן" הוא סתם סרט.

למשל, "ליבר־מן" אינו מנסח את האגרסיביות הנטועה באיש ואינה זכאית למותרות שיתעלמו ממנה. כמנכ"ל משרד ראש הממשלה אצל בנימין נתניהו הפגין כוחנות. את סכר אסואן, כזכור, רצה להפציץ. את אזרחי ישראל הערבים הלא נאמנים - לגרש. את איסמעיל הנייה - לחסל. טיפוס פזיז? מחושב? באמת אלים? לא מצאת, נורית קידר, אנשים שעבדו במחיצתו ויספרו מה קורה במשרד? כל זה פקה־פקה או שנעליים עפו שם באוויר?

קטטות כתף אל כתף עם צחי הנגבי באוניברסיטה מול הסטודנטים הערבים הן סיפור ישן. אזכור קצרצר באורך משפט למיליונים שקיבלה בתו בת ה־21 כדמי ייעוץ להשד יודע מה לא מעורר את סקרנותה של קידר עד כדי כך שתתעכב עליו. זכותה. אבל מה כן מסקרן אותה? היכן קווי האופי החדשים או המוכרים שאותם ניתן להדגיש כדי להפוך את הדמות לברורה ומובנת או לפחות מעניינת יותר, בעזרת וידיאו מצולם? ככה נהוג לייצר פרופיל עיתונאי, לא?

אז קידר לקחה אוסף של קטעי וידיאו לא לגמרי מעניינים, הדביקה אותם זה לזה, הוסיפה קריינות, וליחסי הציבור ניתנה ההוראה לשווק את "ליבר־מן" כדבר הדוקומנטרי הבא. ועוד היה לה המזל שסרטה היה מוכן לימים שבהם ליברמן הוא האיש החם ביותר בפוליטיקה הישראלית. ועדיין לא יצא לה. חבל על הזמן.