בלי ששמתם לב (כלומר, בזכות עריכה קפדנית שהותירה גם כך פרקים ארוכים עד מאוד) - 320 מועמדים חטובים ומיוזעים ניצבו על מסלול הנינג'ה בעונה הנוכחית וניסו להגיע למבנה בעל השם האקזוטי "הר מידוריאמה", או בפשטות - לטפס על חבל בגובה 35 מ' כדי לזכות ברבע מיליון שקל. קליל, אה? מתוכם, "רק" 28 העפילו לגמר ששודר אמש, והכיל רגעים, שהצדיקו אולי בפעם הראשונה, את הפנים המופתעות והדרמטיות של המנחים והפרשנים.
בזה אחר זה הם נפלו: ספורטאים מוכשרים, מקצועיים וצנועים שאת המאבק הרגיל בתכניות הריאליטי על אהבת הקהל, החליפו בשאיפה לאתגר את יכולותיהם הפיזיות ולהגיע לגבהים חדשים (תרתי משמע).
למרבה ההלם, בין עשרות המועמדים שמצאו עצמם רטובים בבגדי ים ונעלי ספורט, נכללו כל (!) כוכבי העונה הראשונה. וכשאני אומרת כל, אני מתכוונת לכולם. בראשם - יובל שמלא, זוכה העונה הראשונה (הכל-יכול הממושקף בעל החיוך הכובש) שלאחר פרומואים מרגשים, טייטלים בסגנון "יוסיין בולט של הנינג'ה" וסרטון תדמית כאילו היה בעיצומו של מסע בחירות לנשיאות ארה"ב, מצא עצמו מוטל בחוסר אונים משווע על מוט ברזל, לשמע הצליל הצורם והאור האדום המבשרים על סיום המסלול. תגידו, אני היחידה שהפרצוף הנדהם של רסקין גורם לה לרצות לחבק אותו ולהבטיח ש'גם זה יעבור'?
התרעות פיקוד העורף