סדרת מתח הפסיכולוגית "ביום שהאדמה רעדה", שמגיעה מחר לסיומה, ממשיכה לייצר עניין רב סביב העלילה והדמויות הראשיות. בדומה ליצירה הקודמת של עומרי גבעון, היוצר  "בשבילה גיבורים עפים", יש בה כמה אמצעים רטוריים שחוזרים על עצמם גם ביצירה חדשה זו, ראשית המרחב העלילתי ממוקם בחורשת טבע ענקית, מייצגת את הצד המשוחרר והחייתי באדם, שנית גם בעלילה זו אנו עוסקים בטראומות לאומיות ואישיות, בנוסף אפיון הדמות הראשית בסדרה הקודמת שמטופל בכדורי חדרה ומתמודד עם טראומה אישית דומה לאפיון של הגיבור שלנו בסדרה הנוכחית, הבעיות הנפשיות מלוות את ייצוג הגבר הישראלי, מהורהר, לא בטוח בעצמו, חכם ויפה אבל פגוע נפשית.

בשונה מהסדרה הקודמת, היוצר מבסס התפתחות נוספת בממד הנפשי המסובך של דמות הגבר הישראלי, ומקצין את רמת ההדחקה שלנו. בסופו של דבר אנו עוסקים בסיפור עלילתי עם נרטיב, התחלה אמצע וסוף, יהיה פיתרון תסריטאי ופנטסטי לעולמות המקבילים, מה שבחנו פה זו הייצוג של הדמויות הישראליות, שבשלב זה הסדרה מעוררת שאלות רבות לגבי מצב הפסיכוטי שהחברה מצויה בה, שלבעיה הזו כרגע אין פיתרון וסוף טוב. בסדרה זו הדמות הראשית נעה בין עולם פנטסטי להזיות, הדמות נעה בין ממדים בין זמנים עבר והווה ללא יכולת לשלוט על זה. ממד העבר מתנגש עם ההווה, זה בדיוק תיאור של התעוררת טראומה, אך רוב הטיפולים נועדו לתת לנו כלים להתמודד עם הטראומה כשאר היא צפה. 




היוצר בסדרה זו בחר להציג מנעד רחב של דמויות ישראליות עכשוויות המתמודדות כל אחת עם טראומה פיזית או נפשית, הנמצאות במערכות יחסים הרוסות ואלימות, כל הזמן פוגעים באחרים, סובלים מבדידות, הקשר הבולט בין כולם הוא אי היכולת להתמודד עם הטראומות שלהם, זה שלב אחר של בעיה נפשית ממשית הטראומה בוקעת החוצה ללא שליטה כמו רעידת אדמה פותחת פצעים ואז היא נוכחת היא עוטפת אותך ומשתלטת עליך ונראית כמוך, דורשת ממך להתמודד מולה ולהפסיק להדחיק, זה לא עוד הפרעה למהלך התקין של חייו של אדם אלא זאת דיסוציאציה מוחלטת, האדם נחלק לשתי דמויות האחת הגרסה הטובה ורגישה והשנייה הגרסה המקולקלת והאלימה שרודפת אותו.

טיבה של טראומה לצוץ בעקבות טריגר מסוים, ייצוג ויזואלי יפה לזה הוא המים הרועדים בכוס או בנחל, כל פעם שהמים רועדים נוח "גולש" אל עבר המציאות האלטרנטיבית. הטריגר לפתיחת הטראומות אצל כל הדמויות מבוטא כרעידת אדמה כאילו שמטו את הקרקע תחת רגליהם והסיפור המאחד מנסה לייצר עלילת פשע ומתח, שמעט מזכירה יסודות של מטריקס ועולם עתידי טכנולוגי, היוצר שב ובוחר לבקר את העשירון העליון עשירים ותאוות הבצע, בנוסף לביקורת גלויה כלפי יחידות הביטחון של המשטרה והשב"כ הסדרה בעצם מבקרת את מערכת התקשורת הביטחון שאינם יודעים מהי המציאות האמתית בעידן של אי וודאות ועסוקים בלהבנות מציאות אלטרנטיבית שתניח דעתם של האזרחים, הביקורת גם כנגד המערכות העסקיות והממשלתיות וקשרי ההון שלטון שמוכנות להשחית עצמן ואין להם בעיה לפגוע באזרחים תמימים בשביל רווחיות ודמיונות חולניים. 

"ביום שהאדמה רעדה". צלם : ניתאי נצר"ביום שהאדמה רעדה". צלם : ניתאי נצר


התדרדרות בייצוג המצב הנפשי של הדמויות מציג מראה בו הצופים נדרשים להתבונן באיזה מצב פסיכוטי אנו מצויים בישראל של היום, בוחרים להדחיק את הטראומות ולא לטפל בהם עד שהם פורצים מאתנו בכוח ופוגעים באחרים. הסדרה תוהה מדוע יש לנו כמה גרסאות שונות של עצמנו? האם אותו אדם יכול להיות גם רע וגם טוב? למה אנו מתנהגים בצורה מסוימת מול אנשים מסוימים וכיצד טריגר יכול להעביר אותנו אנו מלהתייחס בצורה טובה, אדיבה ומנומסת למצב חייתי, אלימים ותאב בצע, הסדרה מבקשת שנשים לב לכפילות הזאת ולמוסר הכפול שלנו לפוליפוניה של הרעיונות, ל"פייק ניוז" ולכאוס שזה מייצר בחברה ואולי שנתעורר, נפסיק להדחיק ונטפל באמת בבעיות שלנו, רגע אחד לפני שזה יוצא לנו מהידיים ואנחנו מאבדים את עצמנו לגמרי.

הכותב הוא טום מודן, מורה וחוקר התקשורת מרשת תיכון גימנסיה

טום מודן מורה לתקשורת וקולנוע רשת גימנסיה. צלם : אלכס ארטטום מודן מורה לתקשורת וקולנוע רשת גימנסיה. צלם : אלכס ארט