הפרק החמישי והאחרון, שהוא מבחינת היוצרים גולת הכותרת של הסדרה, מוקדש למאחורי הקלעים של אחד ממבצעי החיסול המרתקים של המוסד: זה של עלי חסן סלאמה, "הנסיך האדום", שעמד בראש ארגון הטרור "ספטמבר השחור" והיה אחראי לטבח 11 הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן ב־72'. הסיפור סופר כמובן בעבר, בין היתר בספרם של איתן הבר ומיכאל בר זוהר "נקמת מינכן", אך ב"רשימת חיסול" מובאים לראשונה ראיונות עם מי שהיה "מחליפו" של אלי כהן בדמשק, ד', שהיה צמוד לסלאמה ולאריקה צ'יימברס, המתנדבת האנגלייה שהפכה לסוכנת מוסד והייתה המחסלת במבצע.
"זה שיא הסדרה מבחינתי", אומר בן דוד, "אף פעם לא התראיינו אנשים כאלה. ד' שנשלח לדמשק תשע שנים אחרי הוצאתו להורג של כהן, והלוחמת המחסלת, שלה זה היה מבצע חיסול ראשון ואחרון. יש פה נקודת מבט נדירה מהצד של הלוחמים" .
בן דוד מספר שאחת ממטרות הסדרה הייתה ליצור מעין דוקו אקשן. "היה רצון ליצור משהו דרמטי, והגדולה של יניב כבמאי היא היכולת לתפור בין הארכיון לשחזור עד כדי כך שלא מבחינים במעברים, כדי שאנשים ממש יוכלו לחוות ולהרגיש את האירוע", הוא אומר.
העבודה על הסדרה נמשכה כשנתיים, עם הפסקות. ערוץ 10 נסגר במהלך ההפקה, והיא נמשכה אחרי המיזוג עם רשת. בן דוד מקווה שבעתיד יוכל להפיק עונה שנייה עם עוד חמישה פרקים לפחות.
"באתי עם רשימה מאוד גדולה של מבצעים, שעל רובה אמרו לי לא", הוא מספר. "ובסופו של דבר, מכל מה שאושר, ניסיתי שלכל פרק יהיה סיפור אחר. בסיפור על המהנדס יחיא עיאש היה משהו מאוד טכנולוגי, ואז הגיע הכישלון בירדן עם חאלד משעל, הסיפור של אבו ג'יהאד שיש בו גרנדיוזיות מבצעית גדולה, וסמיר קונטאר, שסיפור החיסול שלו עצמו לא כל כך מעניין בהשוואה לסיפור של האיש עצמו ולרגשות שהוא מעלה בכל צופה ישראלי. וכמובן הסיפור של חסן סלאמה, שהוא מודל של מבצע חיסול פנומנלי שמלמדים אותו במוסד עד היום בגלל הפשטות המדויקת שבו".
"מאוד רלוונטית. יש כמה סוגי חיסולים. יש כאלה שאתה חייב להוציא מהמערכת כי הפעילות שלהם נורא מזיקה. הוצאנו את בהאא אבו אל־עטא אז פתאום אין הפגנות - אולי זה לא ארוך טווח, אבל זה מרתיע. אתה יודע שמישהו יכול להחליף אותם ועדיין אתה לא יכול לתת להם להמשיך לעבוד. ויש חיסולים ברמה של מנהיגים כמו עימאד מורנייה, שעד היום חיזבאללה לא מצליח למלא את החלל שנותר אחרי לכתו. גם פתחי שקאקי היה כזה. ויש חיסולים שאתה עושה כי אתה יודע שאתה יכול".
בן דוד עובד בעיתונות כבר 34 שנה, מתוכן 28 שנה ככתב צבאי, ואין לו רגע דל: "הקצב מטורף, השנה וחצי האחרונות מטורפות. בספטמבר־אוקטובר לדעתי לא היה לילה שסיימתי לישון שינה רצופה, או סוריה או עזה".