אמש ב"הכוכב הבא לאירוויזיון", התחרו המתמודדים על כניסה לנבחרת. כולם זמרים נפלאים וכולם "נכנסו לנו ללב", אך יש מוכשרים יותר ויש פחות. מה שהכי מרגש בכל התחרויות האלה היא העובדה שלמרות מציאות חיים לא קלה בארצנו הקטנטונת, ודווקא מתוך אותה מציאות, קמים לבקרים עוד ועוד זמרים שמחממים לנו את הלב ואין כמו מוזיקה שמזככת ומטהרת את כל הרגשות והמשקעים.

כל שופט וטעמו הוא. אני אישית אהבתי את דוראל סעדון מבאר שבע ששר נפלא את Heaven של בריאן אדאמס, ולא סיפר לשופטים עד הרגע האחרון שבעצם הוא הגיע לתחרות עם דלקת ריאות. הקול היה קצת צרוד, אך נעים ומדויק והוא ידע לפרוט בדיוק על המיתרים הנכונים. ברקע, רקדו סלואו, איתי לוי ובן אל כשהם מחזיקים זה בכתפיו של השני ממרחק די ניכר, במקום להעניק לנו סלואו צמוד ומלא רגש שיתאים לשיר.




גם עדן אלנה, הזמרת שזכתה ב"אקס פקטור", שרה את FALLIN של אלישה קיז, והפגינה יכולות ווקליות בסגנון של זמרי "בלוז" מפורסמים. אסף אמדורסקי לא השתכנע כי היא לא מספיק ריגשה אותו, והאמת חייבת להיאמר, גם אני, למרות שקשה להתעלם מהעוצמה של קולה והכישרון הנדיר, לא התרגשתי במיוחד. קולות חזקים ועוצמתיים משום מה לא עושים לי את זה. מעדיפה את הצלילים השקטים, הרכים והמצמררים. בן אל, הבליח עם ההומור התימני כאשר ביקש מאמדורסקי לתת "כחול" לזמרת והוסיף: "אל תדאג אסף, לא נחשוב שאתה נחמד". אסף, בארשת הרצינית שלו הגיב שאין לו בעיה עם זה כי יש לו "אגו מלגו", יציאה שאף אחד לא הבין.





דווקא התחברתי לקול הקטן, השברירי והעדין של יובל בידר היפהפיה שהזכירה לי את רוני דלומי בתחילת דרכה, שלא קיבלה מספיק כחולים מהשופטים ורותם סלע הייתה הראשונה לקלוט כי מדובר באחד הפספוסים הגדולים של העונה.

יובל היא מסוג הזמרים שאולי לא מצליחים באודישנים ותחרויות גדולות, ואז תופס עליה חסות צייד כשרונות ובן לילה היא פורצת לתודעה. גם הזמרת הצרפתייה Jain לא ניחנה בקול אנרגטי במיוחד, ההיפך הוא הנכון, אך היא מפיקה שירים עם גוון וצליל מיוחדים ששובים את הלב.

ניקי גולדשטיין, הסטנדפיסט והבדרן, שגם אני מתקשה בדיוק כמו השופטים לראות אותו על הבמה מתמודד כמו אחרון האנונימיים שר את Million reasons של ליידי גאגא והעניק ביצוע מרטיט בסגנון אירופאי ואירוויזוני מוחלט, בעיקר כאשר העיניים מקרינות אור ושמחה.



אהבתי את האינטרפרטציה שנתן סטטיק להופעה שלו כאשר הסביר שהוא החליט להיות לגמרי אובייקטיבי ולהתייחס לפרפורמנס של ניקי באופן נקי ולהסתכל דרך העיניים של שופטי האירוויזיון שלא מכירים אותו ולא יודעים שבעצם הוא סטנדפיסט במקצועו.

עובדה זו, השפיעה מאוד על ההחלטה של איתי לוי, שמשום מה לא נראה לו הגיוני שמי שיודע להצחיק את הקהל, יידע גם לשיר, שומו שמיים. אם כך, איך ייתכן שזמרים בעלי שם עולמי, ניחנו ביותר מכישרון אחד והם גם שחקנים מצוינים ואף רקדנים?

הפעם, אמדורסקי דיבר "שטויות במיץ עגבניות", כמו שאמרה שירי מימון, כאשר הביע את הסתייגותו מגולדשטיין בגלל גילו, ולא בגלל קולו. על פי אמדורסקי, אנשים בגיל 42, אינם מתאימים למשבצת תחרות זמר עולמית או לפריצה בכלל. זאת הייתה אמירה אומללה כמובן, ואולי כדאי להזכיר לו שסוזן בויל בגיל 58 הממה בקולה את השופטים באקס פקטור הבריטי.



ההופעה של שפיטה שהגיעה לזמן קצר לתת את הנאמבר הכביכול מצחיק שלה, היה לא מצחיק ומיותר, כך גם הגימיק של רותם סלע כאשר הביאה את פנינה "המיילדת", שהיה סתמי לחלוטין וגזל דקות יקרות שיכולתי להקדיש לעוד פרק בסדרה בנטפלקיס.

אבל הייתה מתמודדת אחת שכבשה את לב השופטים בדמעות ובכחולים, אותי קצת פחות, הזמרת הנודעת דנה לפידות, שפרצה בתום הביצוע שלה בבכי שובר לב על אביה שעבר אירוע מוחי.

קרן פלס מיד רצה לעברה לבמה לגונן עליה בחיבוק דב, אבל היה זה בן אל תבורי שריגש במיוחד כשלא הצליח לעצור את הדמעות, ולא צריך להיות פרופסור גדול לפסיכולוגיה בשביל להבין שהוא חשב באותו רגע על היחסים העכורים עם אבא שימי.