בטור קודם לא התלהבתי מכניסת הדיירים החדשים. אפילו התחלתי למאוס בפורמט שחוזר על עצמו שוב ושוב כבר עשור שנים. אמש התרשמתי אחרת. אני צופה שהולכת להיות עונה טובה, ואולי טובה יותר מעונות קודמות. וכל זה למה? כי אחרי שנרגעו הרוחות וההתרגשות של ערב הפתיחה והמסיכות התחילו לרדת, נחשפת בפנינו קבוצת אנשים די מעניינים ומורכבים שמאוד מודעים לעצמם ומוכנים לצאת למסע של חיפוש עצמי על כל ההשלכות שלו.
מה שבטוח, כשם שניר דואג לחשוף בפני העולם את הרגעים הפחות "מוצלחים" של צה"ל, דבר שבעיניי לא יעלה על הדעת, הפעם, אני זאת שאשב על המשמר ואחכה למפלה הקטנה הזאת או לרגעים הפחות מחמיאים של ניר בבית האח ולכולם יש כאלה, ואכתוב עליהם באותיות קידוש לבנה בטור שלי. כי הגיע הזמן שילמד על בשרו מהי חשיפת הכשלים והחולשות שלך קבל עם ועדה.
יחד עם זאת, ייאמר לזכותו שצריך לא מעט אומץ על מנת להיכנס לבית האח עם אג'נדה שרוב העם לא רק שלא מסכים איתה, אלא סולד ממנה וכן, אני ביניהם.
עובדה שגם שרון גל עלה בחזרה על הגל, וקיבל במה בטלוויזיה אחרי שהשתתף ב"אח הגדול". ובואו לא נתעלם מהמייקאובר ההיסטרי שהוא עשה, והקילוגרמים המיותרים שהשיל ממשקלו ויש לנו, לא רק ח"כ בדימוס, אלא דוגמן בפוטנציאל שנותן פייט ראוי לכל הגברים בבית.
דמות חביבה ומצחיקה בעיניי היא תקווה. דמות חביבה לא פחות היא ליאור שמאוד נקשר אל תקווה מאותו רגע שהיא ביקשה ממנו שיעזור לה לחלוץ את הנעליים אחרי הכניסה לבית. אני צופה ששניהם יחליפו דחקות ביניהם ויקלילו את האווירה. אני אף מנחשת שליאור הוא לא רק דמות קלילה או חסרת עומק. היה זה ליאור שהתרעם על גד אחרי שהאחרון צעק לעבר ניר שהוא "גועל נפש" של בן אדם. כלומר אני מנחשת שנגלה בו עוד רבדים מלבד נער שעשועים נטול דאגות שחי את החיים הטובים.
יעל, היא בהחלט דמות מיוחדת במינה בעיקר אחרי שחוותה פיסת חיים לא פשוטה וילדה שמונה ילדים. לעומתה אני בסוף יום קורסת לכורסא ומרגישה כמו זומבי, ויש לי רק שני ילדים. אהבתי שיעל לא נפלה בפח כאשר האוצרת ירדן, איחלה לגואל רצון חיים בכלא עד סוף ימיו: "אני לא באתי לבית האח על מנת לתקוף אותו. אני צריכה גם להגן על ילדיי שהוא אביהם". נשאלת רק השאלה, האם יעל מביאה לבית האח גם ערך מוסף אחר, מלבד הסיפור של גואל רצון. למשל, אם הולכת להיות עונה פוליטית כפי שזה נראה, מה הן דיעותיה הפוליטיות?
גד, "זה אני", כבר הצליח לעצבן את הדיירים, כאשר הודיע להם שהוא מסרב לפנות את הצלחת שלו מהשולחן. הוא כל כך נרתע ונבהל מהאקט של פינוי הצלחת שאני תוהה אם ד"ר רבינוביץ' היה צריך להיכנס לתמונה. מצד שני, יש לו פה ושם כמה הבלחות נחמדות כמו זו, שהוא נכנס לבית עם חצי לב, כי את החצי השני השאיר אצל אשתו. מי שהצליחה להרגיז אותי הייתה אמילי שגיבתה אותו והכריזה באמירה שובניסטית ששייכת לימים קדומים, שלראות גבר מחזיק סמרטוט בבית, מוריד ממנו בעיניה.
בגדול, אני לא יודעת איך אתם, אבל אמש באופן מפתיע עם אפס ציפיות, אני נהניתי.
התרעות פיקוד העורף