מי מאיתנו לא ישב אי פעם בבית, בים או אפילו בעודו במקלחת - הגה רעיון, מטופש ככל שיהיה, וחשב לעצמו שזהו, יש בכוחו את מה שהולך לשבור את השוק העולמי ולהפוך אותו למיליונר. בחישוב גס: זהו תרחיש שקרה כמעט לכל ישראלי.

אמש, ארבעה יזמים שלקחו את הפנטזיה הזו צעד אחד קדימה, ניסו את מזלם בעונה החדשה של "הכרישים": הפורמט שיובא מארה"ב (ובמקור מיפן) ורץ באמריקה כבר במשך 11 עונות, הגיח לחיינו לראשונה ב-2006 ויצא למנוחה ארוכה עד שחזר, זמן קצר אחרי פיצול הערוצים לעונה מחודשת ב"קשת 12". אתמול, שנה לאחר תום העונה הראשונה- חזרה התוכנית לעונתה השנייה. 

למי שלא מכיר, הקונספט פשוט: יזמים מתחומים שונים ניצבים מול חמישה משקיעים בעלי ניסיון עשיר (תרתי משמע) ורזומה מרשים בתחום ההשקעות ונושאים את ה-"Elevator Pitch": נאום מכירות שנועד לשכנע משקיע להשקיע ברעיון, שמשכו כמשך הזמן שלוקח לעלות במעלית. בסיום הנאום, היזם מציג את הדרישה הכספית אל מול האחוזים בחברה שהוא מוכן לתת בתמורה, והמשקיעים מצידם, יכולים לתת הצעה נגדית ובמידה שיש הסכמה - העסקה מתבצעת. 

"הכרישים" מתאימה כמו כפפה ליד לקהל הישראלי, ולכך שתי סיבות מרכזיות: ראשית, מעטים הדברים שתופסים באמריקה ולא כובשים גם את ישראל (החל מטרנדים בתחום המזון ועד אפליקציות מוזיקה, תוכן וכ"ו) ושנית, כי ישראל לא לשווא ידועה כסטארט אפ-ניישן ולשמחתנו, ישראלים רבים מצליחים להגיע להישגים מרשימים בעולם היזמות והייטק ברחבי הגלובוס. 

בפרק הראשון של החברה, ניסו מספר יזמים להשיג את דריסת הרגל הראשונה בתחום. הבולטת מכולם הייתה כמובן שיראל אברהמי, ששברה כמה סטיגמות במהלך הפיצ' שלה: צעירה (26), חרדית (!), אם לשלושה (!) שהציגה באופן מעורר השראה את מותג בגדי האופנה שלה אשר יועד בתחילה למגזר החרדי אך עתה צובר תאוצה גם במגזר הערבי. שאיפתה - לקבל מימון כדי להרחיב את עסקיה במדינות ערב. מלבד העובדה שהיא זכתה לשבחים מכל הכרישים (נתון חריג לכשעצמו), כשעל הדרך קיבלה מחמאה כמו "מתוקה" לאור היותה אנרגטית, אסרטיבית ובטוחה בעצמה (איכשהו יש לי תחושה שגבר דומיננטי לא היה נקרא "מתוק"), היא גם היזמית הראשונה שקיבלה הצעה ללא מו"מ ואף הציגה מכשול ראשון ולא שגרתי בדרך לסגירת העסקה - התייעצות עם הרב. בסופו של דבר, הרב אישר - לשמחת כולם, ואברהמי זכתה בתמיכה כספית אדירה ומנטורינג שלושה כרישים נחושים.

אחת מהטענות כנגד הפורמט הוא אופן ההתבטאות של המשקיעים כלפי היזמים המבוהלים. ביטויים כמו "לא עשית כלום", "זה לא יעבוד", "בשביל זה לא שווה לי לקום בבוקר", היו נזרקים לעברם באופן תדיר בתוספת גלגולי עיניים, עצבנות ותחושה כללית של "אתם אפסים". ייאמר לזכות "הכרישים": דובי פרנסס וזהר לבקוביץ' שהמשיכו מהעונה הקודמת ואלדד תמיר, אורן דוברונסקי ויסמין לוקץ', שהעונה הם נקטו בגישה יותר מאוזנת, קשובה ובעיקר מלמדת. הם לא מתביישים לקטול את היזם, כשמגיע לו, אך במקביל נוטים להדגיש מהו הפער, מהי הבעיה ובעיקר - איך אפשר לשפר אותם, מה שעשוי ללמד גם את הצופים המתעניינים בתחום בבית, כמה תובנות. אני חייבת לציין באופן אישי, שדווקא נהניתי לעתים מהקטילות והעוקצנות, הן אלה שהפכו את התוכנית הזו בעיניי משיעור משמים במנהל עסקים לפורמט טלוויזיוני מעניין. 

מה שלא השתנה לצערי מהעונה הקודמת, הוא הנוכחות הנשית המועטה בפורמט. החל מיסמין לוקץ', הצלע הנשית היחידה בפאנל, שהצטיירה כאפורה ולא מספיק אקטיבית לעומת פרנסס ולבקוביץ', השופטים הצבעוניים והוותיקים שיוצרים באופן קבוע דיאלוג מרתק עם היזמים, כולל יכולת ניהול מו"מ מרתקת ושיתוף תובנות מניסיון חייהם. הפער התבטא, כצפוי, גם בהרכב היזמים שכן אברהמי הייתה היזמת היחידה בתכנית. לא נותר לי אלא לקוות שבהמשך העונה לוקץ' תתפוס חלק מרכזי יותר בדינמיקה הקבוצתית (מגדר שלם על כתפייך, אחותי) ונזכה לראות יזמיות נוספות ומוכשרות שינסו לכבוש את העולם. מי יודע, אולי עוד כמה שנים - יקראו לתוכנית "הכרישות"?