באחד מפרקי "סיינפלד" נוסע קריימר להוליווד לנסות את מזלו כשחקן. הפרק נפתח בסצינת פשע סאטירית שבה בלש נפוח עד כדי בלון נשבע על גופתה של צעירה שירדוף וימצא את רוצחיה. מאוחר יותר, כמיטב המסורת של הליצנים הנפלאים, מתברר כי הבלש הוא אמיתי והתנהגותו היא הבדיחה התורנית של הפרק. מי שכתב את הסדרה "אספן העצמות" החמיץ את ההבנה שמדובר בבדיחה. הוא עוד משוכנע שבלשים - גם טלוויזיוניים - מישירים מבט אל האינסוף, נשבעים בקול נחוש, ולא שמים לב שג'ורג' נכנס אל הפריים כשהוא מתגרד בקרחת.

בלשנו ב"אספן העצמות" משותק, מרותק למיטתו, וגם גאון פורנזי, ומפעיל במכשיר קשר בלשית צעירה וחרוצה המצוידת במצלמה המעבירה לו בשידור חי את התמונות מהשטח. והוא, כאמור גאון שכמוהו, מפצח תעלומות חמוש בעיניו בלבד. כך, תוך חצי יום, מתוך היקש לוגי מבריק, מראיית פיסת צמר בלבד בשטח ענק, ומתוך הידיעה שסנטרל פארק במקורו נח על סלעי בזלת, הוא לוכד רוצח סדרתי, שבעצם הנו חקיין - מה שנקרא קופיקאט - של רוצח סדרתי גדול יותר. כלומר, לא רק שהוא ניחן בכישוריו הדרמטיים של הבלש של קריימר, הוא גם בעל יכולת היסק של שרלוק הולמס. או יה, בייבי.

ובנוסף לכל אלה הוא גם רע מזג, אבל משהו בו נפתח אל הבלשית הצעירה שלנו והמפגש בין שניהם עושה טוב לשניהם. סדרה מומלצת בהחלט כבידור טוב לפרק אחד, כדי לראות ולהאמין שסדרות כאלה מיוצרות באמת, ונמצא גם מי שקונה ומעלה אותן לשידור.

"אספן העצמות: לינקולן", ימי חמישי, 22:45, יס ACTION

***

"חינוך מיני", עונה 2, נטפליקס

העונה הראשונה השאירה אותנו עם טעם לעוד. העונה השנייה היא סלט מפוזר שבעיקר זוכרים ממנו את ההצצות לשעון כדי לדעת מתי זה ייגמר

חיכינו לעונת ההמשך, אחרי העונה הראשונה המוצלחת. זו הייתה סדרה לתלמידי תיכון, שבקסם הנבוך ולעתים מופרע שיש לבני עשרה שנפגשים לראשונה עם העסק המלהיב והמבלבל הקרוי סקס, משכה גם צופים בוגרים. היא הייתה מדויקת, עדינה, התחלקה יופי בגרון - והדימויים על מצפונו של הקורא.

והנה באה העונה השנייה וכל זה התחרבן. מה שהיה מדויק איבד מיקוד והתפזר לכל העברים. אוטיס, שמלכתחילה השתייך לצד המוזר של החיים, טיפוס מעוכב מינית שמחלק עצות פסיכולוג לוכסן סקסולוג משובחות לתלמידים נזקקים, הופך בעונה החדשה לחייזר מיני ממש. עם זקפה מתמשכת המחייבת אוננות בכל פינה, כשאמו מפצירה בו שיגיע כבר לפורקן בשירותים כי היא רוצה להיכנס, וכשהוא כבר מגיע למגע מיני עם חברתו הוא כמובן מפשל ונופל. דקות מסך ארוכות ומשמימות אחר כך מוקדשות לדרך העקלקלה שבה לומד המטפל המדופלם כיצד לענג את חברתו בעזרת אצבעותיו (בתחילה הוא נכשל, אחר כך לא, בעצם כנראה שלא).

למייב נולדת לפתע אמא מכורה לסמים. אדם בפנימייה צבאית, נתון במאבקים כבירים עם עצמו לצעוד היטב במסדרים וללמוד להניף כהלכה את רובהו, ונזרק מהפנימייה בעקבות סירובו האציל להסגיר שני תלמידים הומוסקסואלים. וככה זה נמשך עוד ועוד. כל דמות מביאה לסלט הזה את ייסוריה וקונפליקטיה המגושמים, חסרי החן, שאין בינם לבין חינוך מיני לא קלילות, ולא צחוק, ואין להם כל קשר לדמויות החביבות ולמעשיהן החביבים שמילאו את המסך בעונה הראשונה, ורק נותרים מצח מקומט והצצות אל השעון כדי לדעת מתי ייגמר כבר החינוך המיני הזה ואפשר יהיה ללכת לישון.