הסעיף הארכאי, שלפיו השיר המייצג חייב להיות מושר ברובו בשפה העברית, הוסר והמנצח בתום אותה עונה היה נדב גדג' עם "גולדן בוי", שהיה השיר הראשון בתולדות ישראל בתחרות, שכל מילותיו באנגלית. השיר סיים במקום השלישי בחצי הגמר ובמקום התשיעי בגמר והוכיח שהנוסחה של "טדי" עובדת, מה שהוביל לכך שגם בשנים הבאות הנציג נבחר במסגרת "הכוכב הבא".
בין 2015 ל-2018 הגיעו כל הנציגים הישראלים לגמר, כשהשיא היה זכייתה של נטע ברזילי במקום הראשון, מה שהוביל לאירוח התחרות בישראל, בשנה שלאחר מכן.
לקראת השלבים המתקדמים בעונה הנוכחית, שתהיה האחרונה בשיתוף "קשת" ו"טדי", הגיע הזמן לבחון מהם המרכיבים של אותה נוסחה מנצחת:
קודם כל, כפי שצויין כבר, המעבר לשפה האנגלית שיפר עשרות מונים את הסיכוי של ישראל להצליח (בין 1999 ל-2019, שנים שבהן הותר לשיר בכל שפה ולא רק בשפה הרשמית של המדינה, רק שני שירים שאינם באנגלית הצליחו לזכות בתחרות האירוויזיון).
כך, בחצי גמר הראשון, נטע זכתה להתחרות רק מול ריקי בן ארי על מנת להעפיל לגמר, בעוד שכל המתמודדים האחרים (כולל בן ארי עצמה, שקיבלה הזדמנות נוספת) התחרו בחצי הגמר השני, על שאר המקומות בגמר. לא רק זאת, אלא שהשופטים העניקו לריקי, בחצי הגמר הראשון, ציון שלילי נדיר, בדמות ארבעה אדומים מתוך ארבעה אפשריים, מה שהבטיח את עלייתה של נטע לגמר.
גם ציוני הקהל בבית לא חושבו בשיטה המתמטית המקובלת, שבה המנצח מקבל את הציון 12 נקודות כפול תשע, והמקום השני מקבל 10 נקודות כפול תשע (על מנת לתת לציון של הצופים משקל סטנדרטי בגובה 50 אחוז מהציון הכללי, כמו באירוויזיון עצמו) ולא ברור עד היום מה הייתה הנוסחה בה השתמשו.
אמנם, אי אפשר תמיד לחזות מראש הצלחה או כישלון, אבל כל סימני האזהרה הבהבו חזק, החל משלב רבע הגמר, בו הודח מרימי לאחר ביצוע מאוד לא משכנע, עבור בשלב בחירת השיר, שדורג בתחתית טבלאות ההימורים ברחבי היבשת וכלה בחוסר הנכונות לבצע תיקונים הכרחיים בשיר, על מנת לשפר את סיכוייו.
הרי בהנחה, הלא ממש מופרכת, שהוחלט בתאגיד השידור לעשות הכל כדי לא לנצח בתחרות פעם נוספת, לאחר ההרפתקה הפיננסית שבאירוח האירוויזיון בישראל לפני פחות משנה, הרי שהשיטה עבדה מצוין גם במקרה הזה.
ישראל היא לא עוד מתמודדת טבעית באירווזיון. היא אמנם חברה האיגוד השידור האירופי, מה שנותן לה את הזכות להשתתף בתחרות (כמו אוסטרליה או אזרבייג'אן), אבל היא לא ממוקמת באירופה ובשל כך אין לה גבול משותף עם אף מדינה שמשתתפת ומצביעה בתחרות ולכן, היא חייבת לשלוח שיר מיוחד ופורץ דרך על מנת שיהיה לה סיכוי לנצח (הדיסקו של אבניבי, הלחן וההרמוניות המושלמות של הללויה, הלהטביו''ת המוחצנת של דיווה והפמיניזם המפורש של טוי בעידן ה-MeToo#). כשמתעקשים לבחור במבצע לא כריזמטי ומציידים אותו בשיר לא קליט, נטול מהלכים מלודיים מספקים, ולא מבצעים שינויים משמעותיים, גם כשכבר ברור שלשיר אין סיכוי להצליח, הרי שלא ניתן לדחות את הטענה של סבוטז' מכוון על הסף.
העונה הנוכחית היא, כאמור, העונה האחרונה שבה התאגיד משתף פעולה עם "קשת", בבחירת הנציג הישראלי לאירווזיון, ולא נותר אלא לתהות, האם החלטה זו נובעת מהרגשה של מיצוי, אולי חילוקי דעות, או, שמא, בהיעדר רצון לנצח בתחרות בשנים הקרובות, מה שמייתר את שיתוף הפעולה הזה.
התרעות פיקוד העורף