כמדי עונה של הריאליטי הכי חטטני וצהוב שנראה אי פעם על המסך בישראל, אנחנו מתאהבים בתחילת הדרך בדייר מסוים, לוקחים את הצד שלו בכל מריבה, מזדהים עם אמונותיו וערכיו ועם הדרך שבה הוא מגיב לאירועים בבית. אלא שעם הזמן הוא הולך ומשתנה לנו מול עדשת המצלמה, או יותר נכון, הוא לאט לאט מקלף את המסיכות וחושף צדדים אחרים בו, פחות מחמיאים. כי כולנו דמויות ורסטיליות, ולכולנו יש פנים רבות שמשתנות בהתאם לאירועים שונים בחיים. מי שבעל לב זהב יכול גם להתגלות כמרושע ואכזר. מי שטיפש ואוויל יכול להפתיע באימרות שפר ומשפטי חוכמה. ומי שקשוח ורובוטי יכול להמיס את לבנו ברגע הנכון עם מוזיקת רקע מתאימה בעריכה.
קהל הצופים שמצא את עצמו מתחבר לדייר מסוים בבית מתחילת העונה, פתאום פחות מסכים עם הדרך, מואס בנאמר, אבל עדיין נאבק בעצמו ומרגיש צורך לשמור אמונים לבחירה הראשונית. נקביל זאת לבחירות הפוליטיות, גם אם רבים איבדו את אמונתם בראש הממשלה נתניהו בעקבות שלושת כתבי האישום, הם ימשיכו לבחור בו, לצעוק בקול גדול שהוא חף מפשע ולדבוק בבחירה הראשונית שלהם גם אם לבם מסוייג. וכמו רבים שהאמינו בגנץ בתחילת הדרך המשיכו והצביעו לו בשלושת סבבי הבחירות גם כשכבר איבדו תקווה מהרמטכ"ל בדימוס שאפילו יועצו האישי לא מאמין ביכולותיו. כי הבחירות הראשונות שלנו עשויות לעתים לתקוע אותנו בחיים לזמן ממושך, עם האדם הלא נכון, במקום הלא הנכון. בדיוק כמו נישואים ראשונים וכושלים, או בחירת קריירה לא נכונה שמלווה אותנו כל חיינו.
טו מייק לונג סטורי שורט, מה שאני בעצם מנסה לומר זה שרבים מאלה שאהבו תחילה את הדרך האגרסיבית של ליאור שגורמת לו לבלוט על המסך ולהפוך לרלוונטי כשאין לו באמת מה להציע לעולם חוץ מנביחות מאיימות, התחילו בתוך תוכם למאוס במריבות הקולניות של הדייר שרק מחכה להזדמנות לתקוף. למרות זאת, הם עדיין ימשיכו לסמס לו כי לא בוגדים בבחירה ראשונית.
מנגד, אסיף, שניסה לבלוט העונה ולא בצרחות ואיומים אלא בדעות פלצניות ומוסריות ששידרו חוסר אמינות, הסיר סופסוף את כל המסיכות, והפך ליותר משוחרר טבעי ואמין.
וניר, שהתחיל רע בגלל הדעות השנויות במחלוקת שלו בשוברים שתיקה, התחיל לזכות באהבה בבית ומחוצה לו בזכות אופיו הנינוח ולמרות דעותיו. אך אמש הוא חזר עשרות צעדים לאחור והפך לשנוא ונתעב, גם בעיני הצופים וגם בעיני חלק מדיירי הבית. ככה זה גבר נקמני שמקבל סירוב מנערה צעירה שלא נענית לחיזוריו.
ואיך אפשר לערוך עונה, בלי משימת פחד גבהים לעוסה, במרומי הרי נווה אילן? כי כמה הצופים, שזה בעצם אנחנו, נהנים לצחוק וללעוג על גדי משתין בתחתונים מבעתה וצורח לעזרה, או אודליה שמאבדת תקווה, אוחזת לא אוחזת, אי שם בין העננים, או ירדן שהפחד שיתק את גופה. והרי לנו התעללות בצורה הכי מכוערת שיכולה להיות לטובת מסחטת רייטינג מביכה.
התרעות פיקוד העורף