אתיופית, בעלת עודף משקל ופמיניסטית נכנסות לבית – לא, זו לא התחלה של בדיחה – אלא טייטלים שונים איתם נכנסה לתוכנית תקוה גדעון, הדיירת הכי מעניינת בבית האח הגדול – שגרפה לכיסה אמש מיליון שקלים.

לפני שנתחיל, כולי תקווה (סלחו לי על משחק המילים המביך) שכולם בריאים ורואים היטב – ושהשמלה הבוהקת מדי של לירון ויצמן לא גרמה לעיניכם נזק בלתי הפיך, כאילו חסרות לנו צרות בתקופה הזו. כעת, אפשר להמשיך:

חייבים להודות, המקומות ה-4 וה-5 לא באמת הפתיעו אותנו: הרי יש גבול למקום שסלסולים של שרית חדד יכולים להביא את אודליה ועם כל הכבוד לפניני החוכמה של גדי ("אני אשלח לך את הסטורי בוואטספ"), ברור היה שהקרב האמיתי על המקום הראשון יהיה בין תקוה וירדן.

מילה על המקום השלישי: אסיף ועיניו התכולות (אודליה הייתה מוכרת כליה בשביל עיניים כאלה) עברו דרך לא קלה בבית האח, אך הסיבה האמיתית בגינה הצליח הסופר והטבעות המוגזמות לפלס את דרכו לגמר היא הרב-גוניות שלו: מחוספס אבל רגיש, רוחני אך גם קצת ערס, קשוח אבל בוכה בחדר האח ועוד אלמנטים שממוטטים בנות. אגב, אני היחידה שהופתעה שהוא התייצב בגמר ללא הוסט הקבוע? בשלב כלשהו חשבתי שהוא כבר דבוק לו לגוף. איזו הקלה.

אסיף אלקיים. צילום מסך רשת 13אסיף אלקיים. צילום מסך רשת 13

למען האמת, תודו שאם היינו משאירים את תקוה וירדן לבד בבית לפני שבועיים, מד"א היו צריכים להתערב כנראה באיזה שלב – אך מאז, קרב החתולות שכך (ככה זה כשהחתול הראשי מודח) השתיים דווקא הסתדרו לא רע, או שאין ברירה אחרת כשהמרחק ממיליון שקלים הוא 40 דקות של טיזרים למנצחת עם פרסומת כל משפט שני של גיא זוארץ.

מצידה האחד של הספה יושבת ירדן: מי שהתחילה את העונה עם שיער עד הישבן שהתכווץ ככל שהימים חלפו, זו שבכתה יותר מכל דייר אחר, הייתה חלק מחבורה שהתפוגגה מהדחה להדחה, התאהבה בבחור שדחה אותה ועבר לאחרת,  חוותה מיני-חרם ובקיצור, הייתה האנדרדוג המושלם – בגוף של צעירה יפה ומוצלחת. הדרך שבה ירדן התמודדה עם האתגרים שניצבו בפניה הייתה יפה ומרגשת לא פעם, ובעיניי – היא הייתה ראויה לזכות לא פחות מתקוה. ולצידה יושבת חביבת הקהל, ההפקה, ליאור וכל הפיינליסטים שהימרו עליה – גברת גדעון. 

אף על פי שעד הרגע האחרון לא ידעתי מי תנצח (בכל זאת, המוני דפי מעריצים של ירדן נותנים תחושה של שאננות), הניצחון של תקוה היה די צפוי מהרגע שתעודת הזהות שלה הוקרנה בפרק הראשון, אי שם כשחשבנו שקורונה היא סתם בירה גרועה.  הבחורה האתיופית, הרהוטה, והצינית – נונשלנטית אך גם לא פראיירית שבשורה התחתונה – פשוט אי אפשר להתעלם ממנה. לא סתם ההפקה הקדישה לה את זמן המסך הרב ביותר מבין כל הדיירים, ודאגה לפמפם לנו את נוכחותה בכל פרק. 

הסוד של תקוה, בתכל'ס – הוא העובדה שהיא לא פוחדת משום דבר ושהיא חכמה להחריד: היא לא מפחדת לחשוף את העבר הלא-מזהיר של משפחתה, לא נרתעת מלדבר על דימוי גוף ועודף משקל (נושא שלא מקבל מספיק במה ביום יום), לא נמנעת מלשתף גילויי גזענות שחוותה ובעיקר – לא שמה ז*ן על אף אחד בבית. היא אומרת מה שהיא חושבת, מחפה על פליטות הפה הקשוחות והסמי-אלימות שלה בציניות, תעלולים וחיוכים, היא ניהלה את הבית ביד רמה עם ליאור ובמקביל שמרה על רגישות ושבירות בחדר האח הגדול – מה שיצר לה תדמית של בלתי-מנוצחת בבית וגם מחוצה לו.

תקוה זוכה באח הגדול. צילום: מיכה לובטוןתקוה זוכה באח הגדול. צילום: מיכה לובטון

היחס שלי כלפי תקוה הוא מאוד אמביוולנטי: מונולוג האהבה העצמית שלה גרם לי להישבות בקסמה, ורגעי השבירה שלה נראו לי אותנטיים וקסומים. מצד שני, התפרצויות הזעם שלה הכעיסו אותי לא פעם, ושנאתי את העובדה שכולם הולכים על ביצים לידה (עוד בתקופה שהיו לנו ביצים). לכן, גם בזכייה שלה אני חצי שמחה וחצי מאוכזבת, אך בעיקר מבואסת שהתוכנית נגמרה ועד שאסי עזר של רשת, כלומר – גיא זוארץ – יחזור עם העונה החדשה של הישרדות – לא נותרו לנו כל כך סיבות לצפות בטלוויזיה, לעומת ימים של סגר – מהם נותרו לנו לא מעט. 

ותהייה לסיום: מה הסיבה שגיא ולירון הקפידו כל כך יפה על הנחיות משרד הבריאות לאורך כל הערב וחיככו מרפקים עם כל הפיינליסטים, אך עם הגעתה של תקווה שמו פס על כולם ואחזו בידיה? נו טוב, מסתבר שבשביל תמונת ניצחון טובה, גם ההפקה יכולה לעשות "ליצמן" לרגע. נא להתנהג בהתאם וכל זה, אה?