העונה, אולי בהשפעת הקורונה, מצעד החנפנות החל הרבה לפני הגמר, כשכבר בשתי התוכניות הקודמות, לא נאמרה אף מילה רעה על ידי אף אחד מהתמודדים וזכינו למעין גירסת שנות ה-2000 של "חיים שכאלה", עם האח הגדול בתפקיד עמוס אטינגר, שנידב דיירים שיחלקו מחמאות לאלה שרק שבוע קודם לכן היו הצ'ילבות שלהם, וכל זה בליווי פסקול שהזכיר את עצרות הזכרון השנתיות לרצח יצחק רבין.
צריך לומר את האמת, זה מבאס, כי אף אחד לא צופה ב"אח הגדול" בשביל סצינות החברותא האלה. מי שמתיישב לצפות בריאליטי הכי צהוב בטלוויזיה, עושה זאת בדיוק בשביל אותם ריבים, ויכוחים וצעקות שנעלמו להם בשבוע האחרון של התוכנית, בשם איזושהיא מסורת לא רשמית שלפיה כולם אמורים בסוף להשלים ולפרגן אחד לשני, כאילו לא מדובר בתחרות על מיליון שקלים, שבמסגרתה יש יותר סיכוי שמישהו יחטוף כיסא בראש מאשר יאמר מילים כנות של פירגון לזולתו.
התרעות פיקוד העורף