"הייתה צפויה להיות שנת תיירות בשיא השיאים: הכנרת מלאה, השחפים, היונים, הדגה, הכל חי פה מחדש, אבל אז באה הקורונה וגדעה את כל התקוות והחלומות". (שמואל אמסלם, מבעלי מלון "חוף רון טבריה").
"אנחנו במצב של חוסר ידיעה וחוסר ביטחון מוחלט. אני לא ישנה כבר כמה לילות טובים. אני מרגישה נטושה. אף אחד לא פה כדי לתת לי רשת ביטחון". (אביבית פריאל אבידני, שף ובעלים של מסעדת "אוזריה" בפלורנטין).
"הייתה לנו רשימה של 150 כלות קדימה. עכשיו הכל מת. אני עומדת ובוכה על מפעל חיי. אני מרגישה כמו אריה בכלוב. שיא ה'לא אני', כאילו. מי יכול היה לדמיין שנגיע למצב כזה?". (עמית קנטור, שביחד עם בעלה ניר הקימו את המותג "מתחתנים בראש שקט").
הלב נשבר לרסיסים למראה "חלומות נשברים". כל הסיפורים ב"חלומות נשברים" חולפים על רקע סיפור המקרו הגדול על הזינוק הדרמטי באבטלה, שנכון לרגע זה, מגיע למיליון פלוס מובטלים, 25% מכוח העבודה במשק, והיד עדיין נטויה.
התרעות פיקוד העורף