אני לא יכולה שלא להתעכב דווקא בקמפיין הנעליים הנודע, שקטפה בגאון מידיה של הפרזנטורית רוסלנה רודינה. זו היתה הטעות הראשונה שלה בקריירה, כשחשפה את פרצופה האמיתי. התנהגות לא מכבדת ולא מכובדת לכל הדעות, יש עשרות קמפיינים אחרים שיכלה לחמוד מבלי להתריס או לבייש דווקא את האקסית.
אני נזכרת חמישה חודשים אחורה, כשהמדור גילה ראשון את ההריון המתבשל של הדוגמנית והזמר, עוד כשגרינברג רק הודיעה לבני משפחתה, היא הכחישה נמרצות בפנינו. אנחנו יכולים להבין, זאת זכותה המלאה כי מדובר בעניין רפואי סופר רגיש, למרות שהיינו מעריכים יותר כנות ובקשה לכבד ולא לפרסם, כפי שאנחנו נוהגים לעשות במקרים אחרים. אבל אז זה קרה לה - אותה תסמונת שרבים וטובים ממנה לוקים בה. אותה גרינברג החיננית, פיתחה גינונים לא מחמיאים של דיווה מתנשאת, וגם יחסה לתקשורת השתנה והפך למנוכר.
תשאלו על מה ולמה? גם אנחנו לעולם לא נבין ולא נדע. ייתכן כי מדובר בהורמונים משתוללים של ההריון, או אולי הפרסום שהעיף לה את הפוני, או הצהרות על התלתלים והגאווה למראה נטורל שנעלם באותה מהירות בה הפציע. זה התחזק לאחרונה, כשהיא הרגישה מורמת מהעם, ובזמן שרוב אזרחי ישראל נשמעו להנחיות משרד הבריאות היו חנוקים בבתיהם בימי הסגר של הקורונה, עם ילדים בבית נטולי מסגרות ובלי פרנסה מכניסה - גרינברג חגגה כאילו אין מחר במסיבת עצמאות המונית בניגוד מוחלט להנחיות משרד הבריאות, וגם לא וויתרה שבועיים לאחר מכן על חגיגות ל"ג בעומר.
מסתמן, כי הדרך שלה השתנתה. אולי עבורה מדובר בשינוי לטובה שמגיע עם מעמד, ואם כך אז שיבושם לה, אבל כמי שצופה מהצד כבר שנים בתעשייה ובגינוני דיוות מתהווים למיניהם הדרך הסלולה הבטוחה עבורה היא לכשלון.
התרעות פיקוד העורף