לפני שאתחיל, ארצה לבקש שפרס ישראל יוענק לעורכי הוידאו של התוכנית, שכן מלבד הפרסומות הארוכות להן זכינו – הפרק היה גדוש בשלל קליפי בת מצווה שסקרו את דרכם של הזוגות לאורך הפורמט. אצל חלק מהזוגות זה היה אמנם מלבב ומרגש, אך היו סרטונים במהלכם רציתי לכסות את הראש בשמיכה, שיחבקו אותי ויגידו לי שתכף זה נגמר.
אם נסיר את הקלישאות שנזרקו לאוויר, מאות הפעמים שנאמר המשפט "עברנו כאן דרך" על שלל סוגיו והטיותיו, ואת שק הדמעות הפורה של דני ויעל המומחים, נוכל להתעמק בחלק הקטן והמשמעותי של הפרק – ההחלטות, התגובות והתהייה החשובה ביותר: מדוע ליאת המומחית חזרה לפרק הסיום, ולמה היא תמיד נראית לא מרוצה? יאללה, מתחילים.
כשאמיר נכנס לחדר, כל מה שעבר לי בראש זה: "אל תגיד כן, אל תגיד כן, אל תגיד כן", אך נחשו מה – הוא אמר כן! איזו אכזבה. אתם קולטים שהפעם היחידה שאמיר עמד מאחורי המילים שלו לדנית היא דווקא הפעם בה הוא סיפר לה שהוא עומד לבחור להמשיך בתהליך?
דנית, ממשיכה בכנות ובתמימות החמודה והמחרפנת כאחד, ומשתפת את המומחים בכל החוויות הטובות שחוו יחד, ומסכמת בכך שלא יכלה לקבל פרטנר טוב יותר לתהליך. בטוחה, מאמי? אמיר, לעומתה, משתף בפתיחות גם על הקשיים שחוו לאורך הדרך אך מסיבה שלא ברורה לאיש, כולל לדנית כנראה – בוחר להמשיך בתהליך, ולעוד רגעים נוספים בהם דנית כורכת עצמה סביבו בזמן שהוא נוהג, הולך ונושם. יכול להיות שהוא פשוט לא רצה להיפרד מג'ינג'ר?
האם מישהו פספס את גלגול העיניים של דני, בתגובה? אין ספק שמה שדובי תרצה לעשות בהמשך חייה זה לשמוע נזיפות על נימוסים ופקפוק בעוצמותיה. ואיכשהו, אריק, גם לי יש תחושה שתרצה להימנע מלספר על עצמך באמצעות התבוננות בקיש בטטה. בקיצור חברים, היה טוב וטוב שהיה. בכל זאת, הרווחנו מערכון גאוני ל'ארץ נהדרת', וגם זה משהו.
אין ספק שדניס והדר עברו דרך מעניינת ופוטוגנית לאורך התוכנית: מריבים על גינונים אירופאיים שדניס מפגין ועד תקרית יפן, שהיום כבר לא רלוונטית בעליל, הפכו השניים לזוג הכוכבים של העונה. ויש תחושה אמיתית של אופטימיות, וגם תחושה ששהסיפור שלהם לא הולך להיגמר בקרוב. בשלישי נגלה.
מי שהפתיעה בעיקר הייתה הגר, שבשונה מהכרותנו איתה הייתה מרוגשת, אופטימית וכנה. ברהיטות ששמורה לדוקטור למדעי המוח, גוללה את סיפורם לאורך הדרך תוך שמירה על אופטימיות זהירה וציפייה אמיתית להמשיך את החיים ביחד. לעומתה , ניר שמר על דריכות וקור-רוח אשר לרוב מאפיינים אותה, ורגע לאחר שגרם לנו להחסיר פעימה עם "זה לא כל כך פשוט" מקולל אחד , הוא חתם כמובן את הפרק ב'כן' אחד גדול שגרם לכל יושבי החלל להתרגש יחד איתם. מסע לא קל היה לשניים האלה, אבל איכשהו נראה שהחלק הקשה לגמרי מאחוריהם.
התרעות פיקוד העורף