מטלטל, מסתורי ומסקרן: "לאבד את אליס" עולה על הציפיות – ומעבר

איזה כיף שציפיות מתגשמות. הפרק הראשון של "לאבד את אליס" פותח את התיאבון להמשך, ובפחות משעה, מצליח לסחרר את הצופים ולגרום להם לחיות בתחושה פליאה ממכרת מהפריים הראשון. זורר, בתצוגת משחק מהפנטת, מגלמת את אליס גינור – קולנוענית מוכשרת, שעם הזמן  מתחילה להישחק ולדעוך – כך שמלביים סרטי קולנוע איכותיים המצליחים בכל העולם, היא עוברת לביים פרסומות ליוגורט דל שומן. כל זאת, בזמן שהקריירה של בעלה (גל תורן המעולה) פורחת ומשגשגת מרגע לרגע כשחקן מוכשר שפרצופו חולש על כל שלטי החוצות בתל אביב. קשה להתעלם מהקריצה לחוויית האייג'יזם שספגה איילת זורר בעצמה, המוסיפה לאותנטיות של הגיבורה, כאשר שימשה כפרזנטורית של מותג אופנה, ויום אחד הוחלפה באסתי גינזבורג בטענה שהתכערה (נזכיר שזורר הייתה בת 46 והוחלפה בבת 25 לאחר למעלה מעשור של עבודה משותפת ופוצתה במאות אלפי שקלים).

אם לא די בחוסר הביטחון, תחושת התסכול והרחמים העצמיים שמלווים את אליס, ביום בהיר אחד מתהפך עליה עולמה, כשלחייה נכנסת בסערה דמות צבעונית ולא שגרתית: סופי מרציאנו (ליהי קורנובסקי המצוינת). סופי היא תסריטאית חריפה בתחילת דרכה, שלא רואה בעיניים, אין לה מחסומים והיא מפלרטטת עם כל דבר שזז – סוג של מילניאלית קלאסית, קשה לעיכול ובלתי נשכחת. בדיאלוג ארוך שמצטלם בקרון רכבת ישראל (כאשר סביר להניח שרק שתי שחקניות מעולות כמו קורנבוסקי וזורר יכולות להחזיק מבלי לשעמם) – סופי מספרת לגינור המדוכדכת שהקולנוענית המוערכת היא למעשה מודל החיקוי שלה ולראשונה מזה זמן רב, מצליחה להפיח באליס שמץ של אנרגיה ורוח נעורים מחודשת שמציפה אותה מכף רגל ועד ראש. בהמשך נגלה כי בעלה של אליס, דוד, ישחק בסרט שכתבה סופי – ושמדובר בתסריט גאוני ומצמרר המתכתב עם הסצנה שפתחה את הפרק ועתיד לטלטל את חייהם של גיבורי הסדרה במסע של דרמה, תשוקה ואקשן בלתי פוסק.

"לאבד את אליס" מצטיינת בשני אלמנטים מרכזיים: ראשית, היא חכמה. היא לא מזלזלת באינטליגנציה של הצופים ולא מורחת זמן מיותר בדיאלוגים ארוכים. היא מתקדמת במהירות, לא מתנצלת והקצב שלה ממכר. מנגד, חייבים להודות שהמוזיקה המותחת המלווה חלקים נרחבים בפרק – גורמת לצופה להישאר דרוך גם ברגעים השלווים, ובכך מפחיתה בערכם של הרגעים המשמעותיים באמת בסדרה, ועלולה לגרום לרגעים קלים של תשישות. אפשר לסמוך על העלילה שתרגש ותסעיר את הצופים גם ללא סיוע מבחוץ.

שנית, היא מקורית. לא עוד סדרה שעוסקת בצבא, מלחמות, רפואה או סיפור סינדרלה של צעירה מהפריפריה שמנסה לכבוש את העיר הגדולה. "לאבד את אליס" נעה על הגבול שבין השלווה לאימה, בין האסור למותר ובין המציאות לדמיון. היא קשוחה ולא מתנחמדת  – סוחפת את הדמויות למעגל מסחרר אשר לא בטוח שכולם ישרדו אותו. בקיצור, לא כדאי לפספס.