שינויים בהרגלי הצפייה: זה לא סוד שבזמן הקורונה רובנו צופים בטלוויזיה – בין אם מדובר בערוצי הברודקאסט או בכל האופציות האחרות: כבלים, לווין, ערוצי סטרימינג וכו’. כולם דבוקים למסך. על מנת לקבל חדשות מצד אחד, ובשביל אסקפיזם מצד שני.

“רוב האוכלוסייה מצאה את עצמה מסוגרת בבתים למשך רוב שעות היום, בהוראת השלטונות, וחיפשה דרכים להעביר את הזמן”, אומר ד”ר גלעד פדבה, חוקר ומרצה ללימודי קולנוע וטלוויזיה, תרבות פופולרית, לימודי גברים ולימודי להט”ב.

“מי שלפני היסטריית הקורונה המתוזמרת טענו שאין להם זמן לצפות בטלוויזיה, לפתע מצאו את עצמם עם עודף זמן וניסיון נואש למלא אותו, בניסיון להתגבר על תחושת השעמום, הריק והייאוש הקיומי. בבתים רבים החמיר הקרב על השלט, בבחינת מי יקבע באיזה ערוץ תצפה המשפחה, אם כי ריבוי מכשירי טלוויזיה בחלק מהבתים, והאפשרות לצפות בתכנים טלוויזיוניים באמצעות המחשב והטלפון הנייד, מיתנו במידת מה את תופעת 'הכורסה־של־ארצ’י־בנקר’ ותרגילי מנהיגות פטריארכליים מטעם או בשם האב. לצד הביקוש המוגבר לתכנים הטלוויזיוניים המסורתיים בערוצים הממוסדים – הן ערוצי הטלוויזיה הכלליים והן ערוצי הנישה ושירותי ה־VOD שזכו לצריכה אינטנסיבית – ההמונים שהוכנסו לסגר ובידוד גם צרכו תוכני מסך נוספים חינמיים, כמו הרצאות זום, משחקי מחשב, הפקה ומשלוח סרטונים בפייסבוק, אינסטגרם וטיקטוק, וכמובן סדרות אינטרנט ותכנים חינמיים ביוטיוב”.

יוטיוב (צילום: REUTERS/Dado Ruvic)יוטיוב (צילום: REUTERS/Dado Ruvic)

ד”ר עלינא ברנשטיין, חוקרת ומרצה לתקשורת בבית הספר לתקשורת במכללה למִנהל ובבית הספר לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב, מוסיפה: “בגלל שאנשים נמצאים יותר בבתים – במיוחד בתקופת הסגר, אבל גם עכשיו כשבתי הקולנוע לא נפתחו וצריכת תרבות במרחב הציבורי כמעט ולא קיימת – הם צופים הרבה יותר בטלוויזיה ובפלטפורמות הצפייה השונות. לא בכדי מסתובבת הבדיחה ‘הגעתי לסוף של נטפליקס’”.

ואכן, ענקיות הסטרימינג, כמו נטפליקס והולו, מדווחות על עליות חדות בזמני הצפייה. על פי מחקרים, זה גרם לצופים לגלות שהם נהנים מז’אנרים טלוויזיוניים שהם בכלל לא ידעו שהם אוהבים. הסוגה הפופולרית ביותר במצעד התכנים־שגיליתי־בזמן־הקורונה־ושבכלל־לא־ידעתי־שמעניינים־אותי היא התוכן הדוקומנטרי, ואחריה הקומדיה והפשע־האמיתי. זה יכול להסביר את ההצלחה האדירה של “טייגר קינג” האמריקאית. המיני־סדרה (שבעה פרקים) עלתה לנטפליקס במרץ – חודש קריטי בתולדות ימי הקורונה – ובהיותה שילוב של סדרה תיעודית ופשע־אמיתי, הפכה ללהיט הטלוויזיוני הגדול והבלתי מעורער של ימי הקורונה. המנתחים את סוד ההצלחה של הסדרה מאמינים שההצלחה של הסדרה תוליד בעתיד עוד סדרות המשלבות ז’אנרים, על מנת לפנות לכמה שיותר קהלים בעת ובעונה אחת. “לגבי ההצלחה של ‘טייגר קינג’, אני לא חושב שזה קשור לקורונה, אלא צירוף מקרים של ז’אנר שהפך להיות מאוד פופולרי (דוקו־פשע) עם סיפור מטורף”, אומר ד”ר איתי חרל”פ, ראש מסלול טלוויזיה במכללה האקדמית ספיר.

באשר לעוד תכנים בעלי פוטנציאל בתקופה זו אומר חרל”פ: “אני חושב שנראה דרמות ‘קטנות’, ודווקא ז’אנר כמו ה-Auteur Sitcom – כדוגמת ‘לא בטוחה’, ‘אטלנטה’ ו’מאסטר אוף נאן’ – יכול לפרוח בנסיבות הנוכחיות. אני מניח שנראה תכנים בעלי אופי ‘פוסט־קורונה’, בין אם ריאליסטיים ובין אם אפוקליפטיים, קצת כמו הסדרות שעלו אחרי העלייה של טראמפ”.

אנשים לא התמכרו רק ל”טייגר קינג”.
“אני חושב שהקורונה חידדה מצד אחד תופעות שכבר היו – הסטרימינג והבינג’ למשל – ומצד שני החזירה קצת צבע גם לשידורי הברודקאסט. גם כי אנשים צרכו המון חדשות, גם כי הם נשארו בבית, וגם קיים רצון למדורת שבט חדשה”, מעריך חרל”פ. 

ג'ו אקזוטיק, טייגר קינג (צילום: נטפליקס)ג'ו אקזוטיק, טייגר קינג (צילום: נטפליקס)

חדשות ואסקפיזם

מגזין הטכנולוגיה הישראלי TGspot פרסם כי דוח של קבוצת התקשורת בזק, שיצא באמצע חודש מאי, מחזק את הטענה שהציג ד”ר חרל”פ. על פי הדוח, המרוויחים העיקריים היו הערוצים המשדרים חדשות: לפי yes, בשבועיים הראשונים של הקורונה נרשמה עלייה של כ־25% בצפייה בטלוויזיה, ומאמצע פסח החלה ירידה הדרגתית עד לחזרה לשגרה. העלייה העיקרית הייתה בערוצי החדשות ותוכני ה־VOD. כאמור: חדשות מחד, ואסקפיזם מאידך.

אנשים אולי צופים יותר, אבל הפקות יש פחות. הגבלות הקורונה מן הסתם הביאו לעצירתן של לא מעט הפקות טלוויזיה מקוריות ברחבי העולם. במובנים מסוימים, התוכן הטלוויזיוני שהופק בימי הסגר בארצות הברית התקרב לעולם הריאליטי. הוא הפך להרבה יותר “מציאותי” והרבה יותר מחוספס בכך שהציג את כוכביו בבתיהם, במקום באולפן. בין היתר קיבלנו את סטיבן קולבר נושא את המונולוג שלו מהאמבטיה בבית, ואת בתו בת החמש של ג’ימי קימל מאפרת אותו בבית לקראת התוכנית.

מכיוון שבחודש מרץ נעצרו הפקות הטלוויזיה בארצות הברית, פרנסי הטלוויזיה צריכים למצוא חלופות. רשתות הטלוויזיה הוותיקות נאלצות לשדר לא מעט שידורים חוזרים, לא ממש אטרקטיביים, כשהדבר העיקרי שעשוי להציל אותן בחודשים הקרובים יהיו שידורי הספורט, באם יהיו: כעת הם מקווים שעד הסתיו תוכל ליגת הפוטבול הלאומית, ה־NFL, לחזור לפעילות. עוד פורמט שעשוי להציל רשתות, כדוגמת NBC, ABC ו־CBS, אלה מגזיני חדשות ותוכניות אחרות שמתמקדות בניוז.

''מהדורת השבת'', ''חדשות 12'' בהובלת דנה וייס (צילום: חדשות 12)''מהדורת השבת'', ''חדשות 12'' בהובלת דנה וייס (צילום: חדשות 12)

ובעוד שרשתות הטלוויזיה המסורתיות נאבקות, דווקא לרשתות הכבלים היוקרתיות ולשירותי הסטרימינג יש ארסנל של סדרות וסרטים מוכנים, שרק מחכים להיות משודרים. HBO ונטפליקס עומדות לצאת בתכנים חדשים, שהופקו לפני ימי הקורונה ומחכים לשידור. משמעות הדבר היא ששוב – העשירים ירוויחו. משבר הקורונה רק החריף את הפער בין אלה שיכולים להרשות לעצמם לשלם מנוי לכבלים או לשירות סטרימינג, לבין אלה התקועים עם טלוויזיה רגילה, שכרגע מעבר לחדשות אין לה יותר מדי מה להציע. 

רק תזכורת למי שהתעורר באחרונה מתרדמת: בישראל זמינים נכון לעכשיו כשבעה שירותי סטרימינג – קוויבי, אפל טי וי, הולו (VPN), אמזון פריים, דיסני פלוס, יוטיוב פרימיום ונטפליקס, זאת לצד חבילות הכוללות את חלקם, בין השאר במסגרת יס פלוס, פרטנר טי וי וסלקום טי וי.

איך תעשיית הטלוויזיה מתמודדת עם הפער בין העלייה בצריכת הטלוויזיה לעובדה שקשה יותר לייצר תוכן טלוויזיוני?
ד”ר ברנשטיין: “יש שידור של תכנים שכבר צולמו, אבל בנתחים יותר קטנים מהתכנון המקורי. יש גם יותר תכנים לא מתוסרטים כי אותם אפשר לצלם גם עכשיו. מי שהכי נפגע הם התכנים המתוסרטים – מקולנוע ועד סדרות טלוויזיה. בהקשר הישראלי אפשר לראות למשל את האופן שבו ‘רשת’ פרשה את הפרקים של ‘הישרדות’ למיני־פרקים. זה נעשה כדי להתחרות מול ‘MKR המטבח המנצח’ של קשת, אבל זה בהחלט סוג של פתרון איך למלא את הערב בתוכן כשאין על המדף עוד תכנים מוכנים. בכל העולם, את מה שכבר צילמו משדרים באופן אחר מהמתוכנן. למשל את אופרת הסבון הבריטית הפופולרית ‘איסטאנדרס’, ה־BBC עבר לשדר פעמיים בשבוע במקום ארבע כדי לא ‘לבזבז’ את מה שצולם, ובינתיים באמת חזרו לצלם. בטלוויזיה הבריטית גם שידרו לא מעט תוכניות בצילום מהבית של המגישים – זה רלוונטי רק לז’אנרים לא מתוסרטים, ודלות ההפקה ניכרת. גם בארצות הברית ראיתי את זה קורה בתוכניות הלייט נייט. כל זה בוודאי לא ימשיך ברגע שאפשר יהיה לחזור לצילומים באולפנים ובלוקיישנים. אצלנו, אגב, בזמן שאמרו לכולם להישאר בבית ולשמור מרחק, באולפני הטלוויזיה המשיכו להצטופף – לי זה צרם”.

MKR המטבח המנצח (צילום: עודד קרני)MKR המטבח המנצח (צילום: עודד קרני)

ההפקות חוזרות

שאלת מיליון הדולר היא כמובן איך ייראה עולם הטלוויזיה אחרי הקורונה. “אני מאמין שתעשיית הטלוויזיה העולמית, ובעיקר האמריקאית והבריטית, יחזרו תוך חודשים ספורים לתפוקה בקצב כמעט רגיל, מאחר שהן לא חפצות להמשיך ולהפסיד מאות מיליוני דולרים”, אומר ד”ר פדבה. “זו תעשייה שמגלגלת הון והיא חפצת חיים. עד שתתחדש האספקה הסדירה או הכמעט סדירה של תכנים טלוויזיוניים חדשים, ערוצי הטלוויזיה ושירותי ה־VOD ימחזרו כמובן את המצאי הקיים, גם סדרות מהעבר הנחשבות ‘קלאסיות’, לא רק את הסדרות ‘חברים’ ו’סיינפלד’, שמשום מה מסרבות לצאת מהאף למאות מיליוני צופים בעולם. אגב, המשיכה לסדרות טלוויזיה ישנות, מעבר לאילוצים הכלכליים של חברות הטלוויזיה, נובעת מהמשיכה של הצופים לנוסטלגיה מתקתקה ולשחזור של זיכרונות ועבר אישי וקולקטיבי אמיתי או מדומיין, בעיקר בעתות מצוקה ומשבר. בכל אופן, אני מעריך שצפוי שגשוג גדול מהרגיל לסדרות אינטרנט שיותר זול, קל, מהיר ופשוט להפיק אותן, בדרך כלל, לעומת סדרות הטלוויזיה בעלות ערכי ההפקה הגבוהים”.

גבר אוכל פיצה בבית מול הטלוויזיה (צילום: ingimage ASAP)גבר אוכל פיצה בבית מול הטלוויזיה (צילום: ingimage ASAP)

כסף הוא פקטור, לא רק מצד רשתות הטלוויזיה, אלא גם מצד קהל הצופים. “צריך לזכור שישנם כיום בישראל כ־900 אלף מובטלים, בשל היסטריית הקורונה, וייתכן כי מספרם יעלה עוד יותר בחודשים הקרובים”, אומר ד”ר פדבה. “אלה נאלצים לקצץ בהוצאות השוטפות באופן משמעותי, ויעדיפו אולי לקבל היצע מוגבל יותר של תכנים טלוויזיוניים תמורת סכום כסף צנוע בהרבה ואף בחינם. חסרי הפרוטה, שעולמם הכלכלי חרב עליהם בחודשים האחרונים וחסכונותיהם הולכים ומתאיידים, עלולים לוותר על מנויים יקרים. בהמשך, אלה ייאלצו להסתפק בתכנים חינמיים לגמרי ביוטיוב וברשתות החברתיות. לפיכך, האבטלה בענף הטלוויזיה בישראל ובעולם אף תגבר.

המיתון הקשה מנשוא אף עלול לנפח לממדי ענק את תעשיית ההורדות הפיראטיות של סדרות טלוויזיה על אף שהיא מעשה עבריינות לכל דבר. אם אומנם המיתון יוסיף להחריף, אנשים יבחרו בין קנייה שבועית בסופר ובין דמי המנוי החודשיים הגבוהים שהם משלמים לחברת טלוויזיה גדולה, שהרי פרוסת לחם היא צורך קיומי יותר מבהייה בפרק נוסף של ‘הכלה מאיסטנבול’”.