"הביוטריות" היא ההגדרה לריאליטי בימי קורונה, וזה לא נורא

הריאליטי “הביוטריות" לא דורש מהצופה להשתמש בכל המוח שלו. כדי למצוא את המאפר/מאפרת הטובה בתחרות אפשר להביא לכורסה גם חצי מוח. אז מה? לא חוכמה לכסח את “הביוטריות". כל שצריך זה לצפצף באנינות זכרית על הבנות האלה שעושות את כל השליכט המופרז על הפנים, להשמיע כבדרך אגב איזו אמירה מתוחכמת מושחזת על האחרונים של גרוסמן, וגמרנו. המבקר ממוקם היטב על מגדל השן, מצפצף על ההמון המצטבע, ונקסט.

הפורמט, למי שהחמיץ, הוא המוכר מתוכניות ריאליטי אחרות - תשעה מתמודדות ומתמודדים יוצאים לדרך, מקבלים משימות, וצוות שופטים, שמורכב מאושיות בעולם האיפור, פוסק מי עמד במשימות, ומי יודח וילך הביתה. ייאמר כאן ומיד: אנשי האיפור, אם ללמוד מהתוכנית, חיים בעולם נפלא שכולו רגשות נפלאים, וגם חיוביים באופן נפלא, עד שאי אפשר שלא להתקנא בהם. ברקים ורעמים צבעוניים וטובי לב מבזיקים כל העת בחלל התחרות: אויש, הכל מהמם כאן! הכל נפלא! אני כל כך אוהבת אותך! בשבילי לפגוש אותך זאת הגשמת חלום! וכהנה וכהנה עוד ועוד, הכל אהוב ונפלא, עד שמבצבצת לה המחשבה שאולי בכל זאת יש באיפור משהו נוסף על הנגלה לעין, וכדאי קצת באמת להתחיל להניח את גרוסמן בצד ולהיפתח לרעיונות נפלאים חדשים.

גם השופטים, אגב, ולא רק המתמודדים, חיים בעולם של התרגשויות עזות, הנאות מטלטלות ופרשנויות שיורדות לחוט השערה באישיותו של אדם: זו מדהימה. ואצל זו, בסרטון שהכינה, ראינו איזה דובי ברקע ובכך היא הצליחה להכניס אותנו בתחכום מדהים לאווירת הבית שלה. וזו, אגב, לא דיברה באופן שוטף בסרטון, מה שאומר שקרוב לוודאי, לדעתם של השופטים, גם לא תאפר טוב. אבל היא מהממת. מדהימה. אבל רגע, הרי הסכמנו שלא לכסח. אז הנה מה שאפשר לומר על “הביוטריות" בלי להסתבך: קשקוש לא מזיק, מדהים, נפלא, מהמם. הכל מהמם. גם ישראל הברזילאי המתנודד על נעליים גבוהות עקב וחובש כיפה, מ־ה־מ־ם.

“הביוטריות" זה מה שאפשר לצפות לו בימים דלי תקציב אלה של קורונה. זמני הבומבות תוצרת ארז טל ב־100 מיליון שקל עברו חלפו להם. הכסף נגמר. ולא רק הוא. רוצים לדעת עד כמה נגמר? הזדמן לכם, צופים חביבים, לצפות בתוכנית הכושר של רוני דואני בערוץ הספורט? מקומה של דואני הנוקשה וחסרת הגמישות החתולית אינו, איך לומר זאת בעדינות, בסביבתם של מכשירי הכושר. אבל דואני היא אקזמפלר מרהיב של כושר לעומת התפאורה המקיפה אותה, הכה דלה בעליבותה. אפילו את השטיחונים הממורטטים לא החליפו שם בחדשים. אז הרי לכם טלוויזיה בימי קורונה במלוא חוסר תפארתה. אז מה נותר? או שתצפו ב"הביוטריות" של ישראל, או שתקראו את אחד החדשים של גרוסמן.

לראות או לוותר: אפשר לצפות בפרק או שניים. לא נעשים חולים מזה.