לפני 21 שנה "מי רוצה להיות מיליונר" הייתה שם דבר בעולם הטלוויזיה. זו הייתה תקופה אחרת, בה "סטורי" היה רק סיפור, "וואטס אפ" הייתה דרך לשאול תיירים לשלומם וקורונה הייתה רק בירה. אבל יותר מכל – הייתה זו תקופה שבה לא היו לנו הסחות דעת. היינו תמימים יותר, סבלנים יותר, רגועים יותר וכן – גם משועממים יותר, כך ש"מי רוצה להיות מיליונר" התאימה לנו בול, לסיפוק יצר הסקרנות ולערבים משפחתיים מול מסך הטלוויזיה. אפילו בדיחות הדוד של יורם ארבל פה ושם שעשעו אותנו.

עתה, בטיימינג מפוקפק וללא שום חידוש או התאמה לעשור החדש שאנחנו נמצאים בו, שבה "מי רוצה להיות מיליונר" למסך הטלוויזיה שלנו עם שינוי בודד – בדמות המנחה, כך שארז טל, 'מר טלוויזיה' של השנים האחרונות, תפס את כיסאו של יורם ארבל, המגיש המיתולוגי מהגרסה הראשונה. הייתי שמחה להרחיב על משמעות שינוי המנחה, שלרוב – בתוכניות אחרות הוא אישיו, אבל כאן – בפורמט הלקוני והתבניתי הזה, למנחה אין שום ערך מוסף מלבד הקראת השאלות בטון מונוטוני. הדבר היחיד שמוסיף ארז טל הוא הניסיון המעושה לייצר מתח, כאילו מדובר בפרק של "האח הגדול" ולא בשאלה על מוקי ונצ'י נצ'.

מי רוצה להיות מיליונר, יורם ארבל. כבר לא מה שהיה (צילום: צילום מסך, ערוץ 2)מי רוצה להיות מיליונר, יורם ארבל. כבר לא מה שהיה (צילום: צילום מסך, ערוץ 2)

מלבד השינוי הזה, הפורמט לא השתנה בכלל: המשתתף מתיישב ונאלץ להתמודד עם שאלות רבות, כשעל מרביתן אין כלל מגבלת זמן במענה – מה שאומר שהמועמד יכול להתייעץ עם עצמו בקול על התשובה, גם אם זה נמשך דקה או שתיים, עד שיעבור לשאלה הבאה. כמובן שגם 'גלגלי ההצלה' (מונח שלא השתמשנו בו לכשעצמו גם למעלה מעשור) המשיכו איתנו: 50-50, חבר טלפוני או מישהו מהקהל. מי בכלל מתקשר היום למישהו, כשאת הכל אפשר לסכם בוואטס-אפ זריז?

שלא תטעו, אין לי שום דבר נגד שעשועוני טריוויה. להפך! בתור צופה אדוקה של "המרדף", תוכנית הטריוויה של התאגיד (וגילוי נאות: גם השתתפתי בו), אני נהנית לבחון את הידע שלי, לראות אחרים מתחבטים עם עצמם ובעיקר – לראות איך השעון המתקתק משפיע גם על גדולי המוחות. בכלל, לדעתי תוכניות המקדשות את הידע הכללי והאינטליגנציה הן אחד הדברים הטובים והחיוביים שהביאה הטלוויזיה לחיינו, ועצם העובדה שערב שלם בערוץ הכי נצפה בארץ מוקדש לטהרת הרחבת האופקים הוא משמח ואופטימי, אבל היי – לא ככה. 

אנחנו פשוט מתוחכמים מדי לפורמט, לפחות בגרסתו הנוכחית: עד שהמועמד (במקרה הזה, אראל סג"ל) נזכר איפה דיוויד ברוזה נולד, יכולתי לפתח מכונת זמן, לנסוע לעבר ולגלות בעצמי איפה זה קרה. אופירה אסייג הייתה אומרת כאן, ובצדק: "תתקדמו!". אנחנו מתוחכמים מדי, ולשם שינוי – זה בסדר, זה טבעי, הטכנולוגיה והזמן עושים את שלהם. מה שהיה נכון ב-1998, פשוט לא רלוונטי כשיש לי נטפליקס, אינסטגרם, טוויטר ואה כן – גם משבר קורונה להתרכז בו, כשכל שניה אני נאבקת בפוש נוטיפיקיישן אחר שקופץ לי על המסך. היום, צריך להתאמץ יותר בשביל לעניין אותנו – והפרק הראשון של "מי רוצה להיות מיליונר" היה משעמם כל כך, שכמעט ותהיתי מיוזמתי מה יש לליטל סמדג'ה להגיד במקביל, בערוץ המקביל.

״מי רוצה להיות מיליונר״ גרסת 2020 בהגשת ארז טל (צילום: צילום מסך ערוץ 12)״מי רוצה להיות מיליונר״ גרסת 2020 בהגשת ארז טל (צילום: צילום מסך ערוץ 12)

למרבה האבסורד, השאלה הראשונה שפתחה את העונה היא מה ראשי התיבות של חל"ת – המילה שהיום תינוקות יודעים להגיד עוד לפני שאומרים "אבא", ובכך אפשר אולי לסכם את האירוניה שבשידור השעשעון הזה דווקא עכשיו. אז נכון: ארז טל הוא ארז טל – מקצועי, רהוט ו"סחי" כתמיד, המועמדים מקסימים (והתיבול בידוענים פה ושם אכן משדרג), השאלות ברמת קושי שמתאימה גם לצופים בבית אבל הפורמט, אוי, הפורמט – נשאר הרחק מאחור והורס לגמרי את כל החוויה. מתי מוציאים עדכון גרסה?