עוד חבר בסדרת סרטי הדוקו־ספורט המענגים שנוחתים אצלנו לאחרונה, שבראש ובראשונה מוכיח - פעם נוספת, למי שעוד צריך את ההוכחה - שספורט, והעוסקים בו ומסביבו, לא חייבים להיות שטוחי שכל עילגים.
ארבעה מתייצבים הפעם מול המצלמה: שחקן ההוקי קרח הקנדי הנהדר וויין גרצקי, שחקן הפוטבול האמריקאי הנהדר ג׳רי רייס, הכדורגלן האגדי פלה ואביהן של שתי טניסאיות־העל האמריקאיות, ונוס וסרינה וויליאמס.
המכנה המשותף של חמשת הספורטאים (שלושה + שתיים) הוא שהיו - ועדיין - כאמור, ממש ובאמת ספורטאי־על. כל אחד ואחת מהן היה בערך מייקל ג׳ורדן בתחומו. והשאלה שהסרט מבקש לענות עליה היא מה הפך את הספורטאים הללו לכוכבי־על - כישרון מולד נדיר, אופי יוצא דופן או כל סיבה אחרת.
ואיזה תענוג. איזו נחת. ישיבה מול התובנות החריפות של אנשים נדירים היא לא פחות משמן בעצמות. הם חיו הרבה שנים בלב הדרמה, חוו את מלוא עוצמתה, וניחנו גם - במקרה או שלא - ביכולת ביטוי עשירה. וויין גרצקי זוכר בעל פה כל מהלך של כל משחק שבו השתתף אי־פעם. ג׳רי רייס, שנים אחרי שפרש, מעמיד פנים שהוא נורמלי ככל האדם, אבל ברגע שהוא מוצא זמן לעצמו, הוא רואה מול עיניו מהלכים שלקח בהם חלק וכיצד ניתן היה לשפר ולשחק אותם טוב יותר.
גרצקי וגם רייס, שניהם מאמינים שלאו דווקא הלחץ המדרבן הבלתי פוסק מכיוון הוריהם בצעירותם הוא שהביא להצלחתם היוצאת דופן, אלא שהתפתחותם הרגשית המלאה והבריאה הייתה הסיבה העיקרית שתרמה למיצוי הכישרון שעמו נולדו. גם פלה מצטרף, גם אם לא באותן מילים, לתיאוריית ההתפתחות הרגשית הבריאה.
ספרו לאנשי שיקגו בולס שחיו במחיצת מייקל ג׳ורדן - הספורטאי הטוב אי־פעם - על התפתחות רגשית בריאה, והם ייפלו מהכיסא מרוב צחוק. וזה הספוילר לסרט - אין מסקנה סופית. יש רעיונות. כיוונים. הסכמה שהסוגיה מורכבת. שלא בטוח שכל כישרון נדיר מגיע למיצוי. אבל שווה לראות את הדיון האינטליגנטי, הרהוט, השפוי כל כך בימים כל כך בלתי שפויים. מתי אצלנו?
# לראות או לוותר: לראות. ועוד איך