"מתחילים מאפס", החל מיום א', 2.8, 22:05, כאן 11

מה הייתם עושים אם למשך שבועיים היו נלקחים מכם כל - אבל כל - החפצים שלכם הנמצאים בביתכם והייתם חייבים להסתדר בלעדיהם? עד כמה בעצם אתם משועבדים לחפצים שלכם? בכמה מהם אתם משתמשים, ולכמה אתם זקוקים באמת? ומה וכמה רכשתם במהלך הזמן כי פשוט רכשתם - כי אנחנו אוטומטית מתוכנתים לשופינג?

“מתחילים מאפס" היא סדרת דוקו־ריאליטי של הבמאית והיוצרת אורנה בן דור, המחפשת את התשובה לשאלה זו. שישה צעירים - אלמוג שור (29) ורועי צברי (41), זוג סטנדאפיסטים נשוי, מתגוררים בתל אביב בשכונת פלורנטין, רועי הוא אספן כפייתי של חפצים. דניס צ'רקוב (29) יוטיובר וכוכב רשת, מחזיק בכל גאדג'ט אפשרי. יניב זנבה ודניאל צגאי (29), צמד חברים המתגוררים יחד בדירה ברחובות, דניאל מפיק מסיבות ענק ויניב שחקן ("תאג"ד"), מקפידים מאוד על מראה חיצוני ומחזיקים הררי בגדים ונעליים, מחוברים בווריד לטלפון. וליהי פישר (34), מנהלת בחינוך הלא פורמלי, מתגוררת במושב ניר צבי, כל פריט בביתה נבחר בדקדקנות, וסידור וניקוי החפצים הוא כפייתי אצלה ומקנה לה תחושת סדר ושליטה.

וביום אחד מגיעה משאית המובילים ומרוקנת את בתיהם של השישה מכל תכולתם: רהיטים, כלי מטבח, טלפונים, מחשבים - אפילו הבגדים שלגופם נלקחים מהם. התכולה מועברת למכולות במרחק הליכה מבתיהם, ואחת ליום מותר להם להגיע למכולה - בלי כסף, בלי רכב, ובלי בגדים מלבד אלה שאלתרו לעצמם, לאסוף פריט אחד לשימושם. הניסוי נמשך שבועיים ובמהלכו עוברים השישה אתגרים, בעיקר נפשיים, ולומדים תוך כדי כך מה באמת חשוב להם בחייהם ובהתאם גם משנים דפוסי התנהגות שלפיהם התנהלו עד כה.

פורמט התוכנית מבוסס על רעיון שזכה בדנמרק להצלחה גדולה ונמכר מאז לארצות נוספות. לפחות על פי הפרק הראשון, הפורמט עובד. בחירת המשתתפים טובה מאוד - די לראות את ליהי פישר ממרקת את האיי־רובוט שלה לפני שהיא משגרת אותו לנקות את הרצפה, או את דניאל צגאי מניח על המיטה את 72 חולצות הטריקו השחורות המגוהצות שלו כדי להתלבט איזו חולצה ילבש הערב - כדי לדעת שצוות הליהוק עשה את מלאכתו היטב. ומתברר שלצאת עירום לרחוב זו לא בעיה גדולה מדי. שאלו את דניס צ'רקוב, שעוקר שני תריסי חלון מטבח ממקומם ומצמיד אחד לפרונט ואחד לישבן ומסתדר עמם מצוין.

בין שפע רגעי הגיחוך והצחוק שמספקת הסדרה, הצופה אינו יכול להימנע מלהתבונן סביבו ולהרהר כיצד היה נוהג בסיטואציה דומה, מה מבין שפע חפציו מיותר, ועל מה היה הוא עצמו מוותר ועדיין שומר על נוחות חייו. התשובה כמובן ברורה - על כלום. אבל חביב מאוד לראות את זה קורה לאחרים.

לראות או לוותר: לראות. שווה. ריאליטי שלא מבזה את משתתפיו ואת הצופה ואפילו מעורר מחשבות.
 
"הצד האפל של התשוקה" ("Dark desire"), נטפליקס

הצד האפל של התשוקה (צילום: צילום מסך נטפליקס)הצד האפל של התשוקה (צילום: צילום מסך נטפליקס)

בגידות, סקס, רצח - נטפליקס שוב חוזרת למתכון הזמן האחרון, אחרי הצלחת “365 ימים", והסדרה הצולעת הנוכחית היא מה שזכה אצלנו לשם “הצד האפל של התשוקה" (ובראשי תיבות “הצהש"ה" - הדרישה לכתוב את השם המלא בכל פעם היא לא אנושית).

אלמה, אישה הלכודה בנישואים חסרי התלהבות, יוצאת לסופשבוע עם חברתה ברנדה, שבו היא פוגשת את דאריו החתיך, ורומן כלשהו רווי תשוקה מתפתח בין השניים. אלא שבאופן פתאומי ברנדה מתאבדת (או נרצחת), ובעלה של אלמה, שעד עכשיו נחשב לבחור רע, הוא בעצם לא רע כל כך, והמאהבת שלו היא בעצם לסבית, וכל הסלט מתהפך על ראשו, או שבעצם לא מתהפך על ראשו, ובעיקר הכל מתרחש לאט. מאוד לאט. הסקס לא ארוטי באמת, לא רע, לשם השוואה, כמו ב"365 ימים", אבל לא כזה שמדביק למסך, העלילה מטושטשת, אבל בסך הכל “הצהש"ה" היא כדור שינה מצוין. הנה תועלת שיש ממנה: סדרה מומלצת לנדודי שינה.

לראות או לוותר: לוותר. אז מה אם יש שם עאלק סקס.