"עוד אנחנו מארחים ובטלוויזיה אחד מהדוברים של הפרקליטות, שמתחזה להיות כתב, משמיע קלטות חדשות מבלפור. שתי עוזרות מדברות איך הן זרקו את הכביסה המלוכלכת לפח, אני מתכוון לחולצות ולגרביים, כביסה מלוכלכת כזו, אבל הדובר הזה, את הכביסה המלוכלכת של הפרקליטות, שהם מסתירים בכל מיני מקומות, על זה הוא לעולם לא ידווח, שתפו". (ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, 20 ביוני 2020).

בעבר, לכתב, ריפורטר, היה תפקיד ברור - הבאת המידע לידיעת הציבור, כמו שליח שמביא פיצה היישר אליכם. תפקיד חשוב אבל לעתים אפרפר. בשנים האחרונות, כשהרשתות החברתיות תופסות חלק נכבד מחיינו, וראש הממשלה, הנלחם על המשך הקריירה הפוליטית, שולט בכללי המשחק, אותם עיתונאים הפכו לחלק מרכזי במלחמת בני האור בבני החושך (שימו לב, לא קבענו מי הוא מי).

בנימין נתניהו נגד התקשורת. צילום: לע"מ

באותו סרטון שהועלה לטוויטר התייחס נתניהו לאביעד גליקמן, הכתב לענייני משפט של חדשות 13, שכבר זמן ארוך מסומן על ידיו, על ידי בנו יאיר ועל ידי אושיות מרכזיות ברשתות החברתיות כקצין בכיר בצבא האויב המשפטי. כשזה מגיע לחילופי אש, מומלץ לא לעמוד בסמוך.
"הטוויטר נהיה מקום מגעיל. אני קורא מה כתוב ובהרבה מקרים לא מגיב", גליקמן הודה כשנפגשנו. "לא לבנו של ראש הממשלה וגם לא לאנשים שרואים את עצמם כעיתונאים והם לא ממש. עצוב לראות איך 'סו קולד' קולגות מלכלכים בשיח אלים ומסית. קטונתי מלהיכנס לראשם, ואני גם לא מנסה, שיגידו מה שהם רוצים, ואני אעשה את העבודה בצורה הכי טובה".

אתה מהרהר על מה שהם אומרים?
"לא אגיד לך שאני לא קורא, אבל ברגע שאני סגור על האמת שלי, אז זהו. אם יש ביקורת עניינית, מקצועית, שאמר לי העורך או המנכ"ל, אז אני לוקח את הדברים. ברור שגם אני עושה טעויות".

זה די מטורף שראש ממשלה מתייחס אליך ישירות.
"ועל מה? על משהו שפרסמתי. ברור שכשראש הממשלה מעלה פוסט נגדי זה עושה משהו, אבל להגיד שבגלל זה אירתע מלפרסם, ממש לא. להפך, יש לי מוטיבציה להביא את הסיפור הבא".

למי נוח לתייג אותך כשייך לצד השני?
"ישר משייכים אותך כאן לשמאל או ימין, למרות שאין פה שמאל וימין. יש חקירות ופרשות ראש הממשלה, ותאמין לי שגם אם ראש הממשלה היה מהשמאל היינו עושים את אותו הדבר בדיוק. המטרה שלי היא להביא סיפור, ומה לעשות שהפרשות האלה תופסות חלק גדול מסדר היום הציבורי, התקשורתי. אני לא חושב שאני צריך להסביר את עצמי, בטח לא להתנצל. לראש הממשלה, לבנו ולתומכיו יש אינטרס להראות שכולם נגדם כחלק מקמפיין. זה מסע מתוזמן ומתוזמר".

אתה לא נוקט צד? הנה ציוץ שלך בטוויטר. "לדברי בנו של ראש הממשלה ההפגנות בבלפור מצחיקות את ראש הממשלה, בנימין נתניהו, והמפגינים לדברי יאיר נתניהו הם חייזרים. נתניהו, לדברי בנו, שואב כוח מההפגנות. צריך לשמוע כדי להאמין. המפגינים, שחלקם מובטלים בגלל המצב, מצחיקים את ראש הממשלה. גם אם ראש ממשלה מצדה השמאלי של המפה היה צוחק על מפגינים ימניים, כמו שבנו של ראש הממשלה תיאר והם היו מוחים על מצב של מיליון מובטלים, זה לא היה ראוי בעיניי ולא קשור לפוליטיקה".

לא פיתחת איזה תיעוב כלפי נתניהו אחרי כל העימותים?
"חס וחלילה".

יש הרגשה שאתם, העיתונאים, הפכתם לחיילים במשחק.
"שוב זה בהקשר לראש הממשלה. מה שמערכת אכיפת החוק עוברת בשנים האחרונות זה דבר איום. הדה־לגיטימציה שעושים לפרקליטות, ליועץ המשפטי לממשלה, אסור שזה יקרה, וזה משפיע על השיח ברשתות החברתיות. קורה שמצפים ממך ככתב לענייני משפט לבקר היכן שלא צריך, ובגלל שראש הממשלה אמר איקס, חייבים להתיישר לפי דבריו. תפקידנו כעיתונאים זה לבקר כשצריך, אבל לא להיגרר לספינים".

אביעד גליקמן (צילום: שלומי יוסף)אביעד גליקמן (צילום: שלומי יוסף)

שני סיפורים מרכזיים היו לאחרונה בזירת ההתגוששות. הפרסום על חריגות בנייה בביתה בראש העין של עו"ד ליאת בן־ארי, התובעת במשפט נתניהו, וביום שישי האחרון בליכוד סייעו להפיץ ידיעה שהיועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, סגר תיק פלילי שעמד כנגד שר המשפטים, אבי ניסנקורן, כחלק מדיל נסתר.

"אתה רואה בתרבות הפייק שיש מכונה משומנת של ביביסטים שממש עובדת ביחד", גליקמן אומר. "קח את סיפור ניסנקורן. זה חלק ממסע מתוכנן ושקרי, שלצערי קורה בשנתיים האחרונות ובחודשים האחרונים רק משתכלל. מכונה משומנת שמופעלת על ידי עיתונאים, עורכי דין וסתם טוקבקיסטים במטרה להשפיע על דעת הקהל ולעשות דה־לגיטימציה מטורפת למערכת אכיפת החוק. היא מנסה להראות שיש פה מניעים נסתרים וזרים והכל כשר במאבק, שלצערי נחצו בו כל הגבולות".

אתה בכלל בודק, או ישר אומר "אין כלום"?
"אני לא מגיב בביטול לפרסומים ואומר 'שטויות'. זכרתי שבמקרה של ניסנקורן הייתה בדיקה מקדמית, אז בטח שביררתי. הניסיון ליצור קונספירציות של פייק ניוז כדי להראות כמה הפרקליטות מושחתת ושומרת על תיקים ליום הדין, זה רעיון מופרך והזוי. במקרה של ליאת בן־ארי עשו ספין על ספין. יצרו מעכבר פיל, ואני אפילו לא חושב שמדובר בעכבר, אבל יצרו כאילו היא חשודה באלף ואחת עבירות, ויש לאנשים מסוימים אינטרס לנפח".

בעיני הצד השני באמת מדובר בסיפור שחיתות.
"אבל זה חלק מהניסיונות לעשות דה־לגיטימציה למערכת אכיפת החוק, על זה בדיוק אני מדבר, ולדברים האלה אני לא אתן יד. אם היה סיפור, אז בוודאי שצריך להביא אותו לידיעת הציבור. פה אין, ובוא נזרום עם בן־ארי. היה את הסרטון שהעלו ובו טענו ש'הבן שלה' תקף שוטרים. יצאה תגובה רשמית שזה לא הוא, היא אמרה שזה לא הוא, משרד המשפטים אמר, אני בדקתי, והוא לא היה בבית באותו יום, ועדיין אנשים, אחרי שמסבירים להם, אומרים 'זה הבן שלה'. מה שהם חושבים, מבחינתם אלה העובדות ולא משנה שהעובדות הן אחרות. בן־ארי מסתובבת עם אבטחה צמודה 24 שעות ביממה, זה ממש כמו ארגון פשע".

ראש הממשלה, באותו ציוץ־סרטון שהתייחס אליך, אמר שאתה דובר הפרקליטות.
"שיגיד, אני עיתונאי שמטרתו להביא סיפור. יגיע אליי מחר סיפור נכון נגד הפרקליטות, בוודאי שאפרסם ובלי שאלה. כשיש מה לבקר, מבקרים. חשבתי שבן־ארי לא צריכה לנסוע לחו"ל באמצע השימוע של ראש הממשלה, סיפור שהביא יובל אראל מגלי צה"ל. אמרתי את דעתי. להמציא ביקורת? לא אגרר אחרי ספינים. יש לנו מערכת אכיפת חוק טובה, שלא מונעת מאינטרסים אישיים או פוליטיים".

במהלך השבוע שעבר, בטוויטר כמובן, התקיים קרב פרשנים ארסי בין עמית סגל מחדשות 12 לרביב דרוקר מחדשות 13. נחסוך מכם את הקביעה מי ניצח בהתגוששות בארגז החול, רק נספר שבמהלך חילופי העקיצות סגל זרק: "לראות את ברוך קרא ואביעד גליקמן, צמד הדוברים הנרצעים של מערכת המשפט, שמימיהם לא הוציאו מילת ביקורת על מסוקריהם, לראות דווקא אותם מרטווטים בהתלהבות מאחורי גבו הרחב של רביב מסרים על עיתונות חסרת פניות - סאטירה מרעננת ליום קיץ".

קרא לא התאפק וענה, גליקמן בחר להבליג. "רביב דרוקר צדק לעניות דעתי בכל מילה שכתב", גליקמן אמר כששוחחנו. "עמית לקח את זה למקום כזה, אז שיהיה לו לבריאות. להגיד עליי ועל ברוך קרא שאנחנו עבדים נרצעים, נו באמת, ירדת לרמה כזו? זה חלק מקמפיין שמכוון גם נגד עיתונאים".

קמפיין שסגל הוא חלק ממנו?
"אני לא יודע מה האינטרס שלו. הוא מנסה להגן על עמדותיו דרך תקיפת קולגות, צורה שבעיניי היא קצת מוזרה, אבל כל אחד והשיטות שלו".

את כתבותיו של קלמן ליבסקינד ב"מעריב", על ניגודי האינטרסים של שופטי העליון, לא דאגתם להדהד.
"טוב מאוד שנושא ניגוד העניינים של השופטים עלה לסדר היום, ועובדה שנשיאת בית המשפט העליון הורתה על נוהל. להגיד שאני מסכים לכל סיפור שלו? לא. קלמן עיתונאי רציני, מצוין, ואני האחרון שיכול לתת לו ציונים, אבל לא כל סיפור אני חייב להדהד. יש נושאים שחשוב שיגיעו לדיון, גם אם הם נגד מערכת המשפט, ויש הבדל בין דיון לבין הקמת ועדת חקירה נגד שופטי בית המשפט העליון, כמו שהציע חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ'. שם מדובר בפופוליזם, ניסיון להגיד שהשופטים לא נקיים. השופטים נקיים, וטוב שנושא ניגוד העניינים עלה, וטוב עשתה הנשיאה שהורתה על נוהל. שופטים לפעמים טועים, וגם אם יש מקרה או שניים, לא צריך להרוג את כולם".

כשמסקרים מקרוב תחום, לא מזדהים איתו?
"מה זה מזדהה? אני חושב שמערכת אכיפת החוק בישראל ישרה, הגונה, ללא אינטרסים פוליטיים. ברור שמדי פעם יש תקלות, וטוב שאנחנו מעלים אותן ומבקרים את המנגנון. יגיע סיפור נגד אדם במערכת, או כנגד המערכת עצמה, אני אחטא לתפקידי אם אגיד 'רגע, זה יפגע בהם'".

זה ידוע ששומרים על המקורות.
"ברור שיש מקורות, אבל טובת האינטרס הציבורי גוברת על הגנת המקור".

אין אמת בטענה של נתניהו שהוא נרדף?
"ממש לא. יותר מזה, יש שיאמרו שהיועץ המשפטי הקל איתו. אני חושב שהיועץ הוא אדם הגון, ישר. זכותו של ראש הממשלה להגיד מה שהוא רוצה, אבל צריך לשים לב איך אומרים, כי יש טענות שיוצרות דה־לגיטימציה לציבורים מסוימים. יש לך תומכים שרואים את זה, אבל נרדף? ממש לא".

מנדלבליט ובן־ארי הם בני אדם, הם יכולים לפתח רגשי נקם על מה שנעשה להם.
"נכון שהם נרדפים, אבל הראיות מדברות, ואם זה יהיה אחרת, יתרחש פה אסון. הרי מה היה יותר קל למנדלבליט מאשר לפתוח בחקירה נגד ראש הממשלה בפרשת הצוללות? זה קלאסי. אם רוצים לתפור תיק, אפשר. אין תפירת תיקים, וכל הקונספירציות והטענות הן מגוחכות. אנשים מנסים לעשות דה־לגיטימציה כדי שהציבור יחשוב שלא היה צריך להגיש כתבי אישום. יש יועץ משפטי לממשלה, יש פרקליטים מנוסים, והם החליטו להגיש כתב אישום נגד ראש ממשלה. זה לא דבר פשוט".

אביעד גליקמן (צילום: שלומי יוסף)אביעד גליקמן (צילום: שלומי יוסף)

למלחמת הציוצים וההכפשות הוכנסה בעל כורחה עדי, אשתו של אביעד, שבמשך שנים עבדה באגף הדוברות במשרד המשפטים וישר קוטלגה, על ידי צייצנים בכירים, כאחראית לחלק מהחומרים שהגיעו לכתבות של בעלה. גליקמן נלחם במפיצי השמועות, ובאחד המקרים נאלצו קובי אריאלי ועירית לינור להתנצל בתוכניתם בגלי צה"ל.

"עדי שמחוביץ־גליקמן עובדת במשרד המשפטים כבר כעשר שנים", אריאלי אמר בשידור. "יש לה הסדר ניגוד עניינים, והיא אינה מדבררת או מטפלת בכל דרך שהיא בפרקליטות או במערך הייעוץ המשפטי לממשלה. היא עובדת במחלקת ההסברה של הדוברות ומדבררת את עשרות היחידות המקצועיות של המשרד, שאינן מסוקרות על ידי בעלה אביעד גליקמן. עדי נמצאת בחופשת לידה בשבעת החודשים האחרונים. אנחנו מתנצלים בפניה ומבהירים שאין לנו ראיות שהדליפה חומרים לאביעד גליקמן".

"ברור שהיה עליה לחץ, אבל היא יודעת מיהי והבוסים שלה ידעו", גליקמן הבהיר. "זה עדיין לא נעים לקרוא שמפקפקים ביכולותיך, ולכן נקטנו בכל האמצעים והם אכן התנצלו, כי זו דיבה, ומי שאמר וכתב צריך לחשוש מתביעות. אלה לא דברים פשוטים".

עדיין, כתב ודוברת נשואים, זה כמו חפץ חשוד.
"תשאל כל מי שעבד איתה אי־פעם והוא יגיד שהיא אחת הנשים הכי מקצועיות שהוא מכיר, וזה מה שחרה לי. שעליי יכתבו מה שרוצים, וכמה שרוצים, אבל תעזבו את המשפחה בשקט. אשתי היא האישה הכי מקצועית, ואין קשר מקצועי בינינו".

אתם ישנים באותו חדר.
"99% מהסיפורים שפרסמתי, אשתי לא יודעת עליהם. היא לא רואה באדיקות כמוני חדשות ולא נכנסת לטוויטר. אותה מעניינים דברים אחרים. היא כבר לא במשרד המשפטים הרבה זמן, וגם כשהייתה - היה בינינו הסדר ניגוד עניינים. אנחנו יודעים איפה נמצאים הגבולות".

אז עליה אסור לכתוב ועל אשת ראש הממשלה מותר?
"אגיד לך למה זה שונה. יש פה מנקות שטוענות נגד אשת ראש הממשלה, שכבר הפסידה במשפט שבו נקבע שהיא התנהגה בצורה לא נאותה כלפי עובדים. לכן כשעובדות מרגישות ניצול או התעללות, כמו שהן טוענות, חובה להביא את זה לידיעת הציבור. זה לא חס וחלילה שאני רודף אחריה. אתה רואה שגם בתיק 4000 לשרה נתניהו יש תפקיד, ואי אפשר לנתק אותה".

שרה נתניהו (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)שרה נתניהו (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

אחד מיריביו הגדולים של גליקמן הוא יאיר נתניהו, הבן של, שהצמיד לכתב לענייני משפט את הכינוי "ינשופון". "יש, סוף סוף יש לי עילה לתביעת דיבה עליך!", נתניהו כתב בטוויטר. "חברים יקרים בפיד שהם עורכי דין, אשמח לעזרתכם לטיפ. האם גם ינשופון חשוף לדיבה על הקלטת המבושלת של העוזרות שהוא שידר?". במקרה אחר כתב: "נראה לי הגיע הזה לפתוח על עדי דוברת משרד המשפטים לשעבר, לא? אם גליקמן לא רואה בעיה לבזות את אשת ראש הממשלה (ועוד עם שקרים), אין שום סיבה שאנחנו הימנים ננהג אחרת כלפי אשתו, לא? (ועוד על אמת)".
וכמובן ישנו סיפור מקום החניה שנתניהו ג'וניור דאג להפיץ. "דרך אגב אם סיקור חיובי זה שוחד, אז מה אתה עושה ערב ערב בטלוויזיה בתמורה להדלפות פליליות משי ניצן וליאת בן־ארי? ועוד מקבל בתמורה חניה ששמורה לשופטים", יאיר צייץ.

"רוצה שאפריך את הסיפור?", גליקמן התנדב. "מדובר קודם כל על לפני כמה שנים טובות. הייתי מאבטח בעברי בבית המשפט ונשארו לי חברים מאבטחים. הגעתי הרבה פעמים למחוזי, וכדי שיהיה לי נוח הייתי מתקשר ושואל אם יש מקום חניה, לא על בסיס קבוע ולא על בסיס יומי. ברגע שמישהו התלונן להנהלת בתי המשפט, אמרו לי לא להחנות יותר ומאותו רגע לא חניתי. פשוט מאוד. כל עלילות 'החניה ששומרים לך'". אחרי קרב הכפשות סוער, לפני כשבועיים, ביציאה מדיון בבית המשפט בראשון לציון, שדן בבקשתה של עו"ד בן־ארי שפעילת הימין אורלי לב תסיר סרטון שהועלה נגדה, ניסו מספר מפגינים, תומכי נתניהו, לתקוף את כתב חדשות 13, שנאלץ להיעזר באבטחה שהייתה ליד.

"זה עצוב מאוד", גליקמן אמר. "אני לא משחק אותה גיבור, זו העבודה שלי ולא אירתע. להגיד שאני הולך ברחוב ובודק אם מישהו עוקב אחריי? לא, אבל יש חשש שבגלל ההסתות ברשתות החברתיות נגדי ונגד עמיתיי הדבר יחלחל ומישהו יקום ויעשה מעשה. כל דבר שאתה מפרסם מיד הופך אותך לאויב, שנוא העם, נגד ראש הממשלה, וזה לא צריך להיות ככה. לא נעים לקרוא את הכינויים שמדביקים, אבל אני הרבה פחות מתרגש מפעם".

לן בלווטניק, מבעלי ערוץ 13, נחשב לידידו של ראש הממשלה.
"אין לי מושג מה היחסים ביניהם, אני נאמן לדרכי. יגיע סיפור, אפרסם. אם הייתי חושש, באותו יום הייתי מתפטר".

כלי תקשורת הם בבעלות פרטית, יש פה אינטרסים.
"ברור שיש בעלים פרטיים, אבל אליי לא הגיעה הוראה 'אל תפרסם', וטוב שכך".

ניר בכר, שערך את מהדורת השבת בערוץ 13, אמר שרוח בלפור השתלטה עליכם.
"אני מכבד את ניר, אוהב אותו, עבדתי איתו הרבה זמן ולא מסכים עם דבריו. אתה רואה את הפרסומים שלי מהשנתיים האחרונות, רבים מהם היו על הנעשה בבלפור. המנכ"ל ישראל טוויטו, כמו כולם, נותן לנו חופש. אם יגיע הרגע שיגידו אחרת, אני מאוד מקווה שיהיה לי את השכל לומר 'עד כאן, תודה רבה, שלום ולהתראות'".

אגב, מה מצב הערוץ אחרי הקשיים שעברתם?
"הייתה תקופה לא קלה בגלל הקיצוצים שהמשק עבר. איבדנו הרבה אנשים טובים כשההנהלה והוועד עשו הכל כדי להשאירם. אני מקווה שאנחנו מתחילים להתאושש. יש לנו מהדורת חדשות טובה".

אתה מסתדר במהדורה עם אבישי בן־חיים, שהגדיר את משפט נתניהו כטראומה לאומית?
"הוא מביא את הצד שלו, התיאוריות שלו. אני לא מסכים איתו, אבל אני מכבד אותו מאוד. הקללות שהוא ספג בהפגנות הן גועל נפש ויותר מזה, המשטרה צריכה לפתוח בחקירה. אסור שאף עיתונאי ייפגע".

לגבי פתיחת משפט נתניהו, הסתכנתם כשהגשתם בג"ץ נגד "רשת", שביקשה שחברת החדשות לא תסקר את האירוע.
"נכון, לצערי נוצר מצב לא נעים, ולסקר את משפט ראש הממשלה זה אחד הדברים החשובים".

מנכ"ל חברת החדשות קרא לזה "הפיכה".
"זו לא הייתה הפיכה. לא יודע איך לקרוא לזה, אבל זה היה צעד חריג שנאלצנו לנקוט. לשמחתי, זה נגמר מבלי שהיה דיון, והעתירה נמחקה וכמובן שבסוף שידרנו".

יאיר נתניהו (צילום: גילי יערי, פלאש 90)יאיר נתניהו (צילום: גילי יערי, פלאש 90)

גליקמן, 41, הוא לא מקרה קלאסי של איש תקשורת שצמח מהברנז'ה. הוא גדל בבית דתי, בשכונת רמות בירושלים, ורק אחרי שהתגייס לגבעתי, החליט שהוא והדת כבר לא מתאימים. "הפעם הראשונה שחיללתי שבת הייתה כשיצאנו מלבנון", נזכר. "לפני כן הייתי הולך לחברים, רואה קצת טלוויזיה, אבל לא יותר. אז זו הייתה הפעולה האקטיבית הראשונה. היה לנו אפטר בשישי בלילה, כמה שעות חופשיות, והיה דיסקוטק במטולה שנקרא 'האקו'. הייתי בטוח שהשמיים ייפלו והם לא. זהו, מאז אמרתי 'די'. כשחזרתי מהצבא, הייתי משחק משחק כפול. כיפה על הראש, ביום שישי יוצא לבלות, חוזר מאוחר וקם לתפילה בבוקר. מעין הבנה בלתי כתובה ביני לבין הוריי".

אבל בטח היו מחשבות עוד לפני כן.
"ההתחלה לדעתי הייתה במסע לפולין, בכיתה י"ב. יש כאלה שחוזרים יותר מחוזקים, ואני דווקא חזרתי עם יותר שאלות. אמי נפטרה לפני שנה וחצי, אבל אבא שלי עדיין דתי וחברי ילדות שלי הם דתיים, אבל אני כבר לא מחובר". גליקמן למד כלכלה ותקשורת באוניברסיטה העברית בירושלים כשהמחשבה הייתה ללכת במסלול הכלכלי של אביו, שעבד בבנק. רק שהכלכלה מהר מאוד לא עניינה אותו, תקשורת יותר משכה, ובמקביל ללימודיו עבד כמאבטח במשמר בתי המשפט, במחוזי בירושלים. "הייתי עולה לדיונים כמאבטח וזה התחיל לעניין", הוא מספר. "היו לי הרבה סיפורים בגלל ההיכרות עם בתי המשפט, עם השופטים, המאבטחים, הפרקליטים. אתה יוצר חברויות".

גליקמן התחיל ב־2006 ככתב מקומון ב"ידיעות ירושלים", עבר לעיתון "כלכליסט", הגיע לאתר האינטרנט ynet ותמיד רצה להשתחל לטלוויזיה. אחיו הציע שיפנה לברוך קרא, ששירת איתו במילואים. גליקמן הרים טלפון, עשה אודישן ב־2010 לחדשות 10, אבל ההצעה לשמש ככתב פלילי לא משכה אותו. הוא המתין בסבלנות שנתיים עד שהתפנתה משרת הכתב לענייני משפט. "בלי להשתחצן, אני חושב שאם אלך ללימודי משפטים, די בקלות אני אוכל להוציא תואר", הוא משוכנע. "אני חושב על תואר שני במשפטים, אבל לא רוצה להיות עורך דין".

למה?
"פחות מדבר אליי. אני מאוד אוהב את מה שאני עושה".

לכתב טלוויזיה יש יותר כוח מעורך דין.
"זה לא מה שמוביל אותי. אני לא מכניס את דעותיי האישיות לידיעות, ולכן זה מיתון הכוח".

כמי שכבר מנוסה, איך הולך להיראות משפט ראש הממשלה?
"ראינו רק את הפרומו. חכה שיגיעו עדי התביעה המרכזיים, עדי המדינה. סיקרתי את משפטי אולמרט וקצב, ואני לא חושב שאנחנו קרובים למה שהולך להיות, מבחינה תקשורתית, ציבורית וההייפ שמסביב. תראה מה קרה כשראש הממשלה הגיע לדיון אחד, וזה ראש ממשלה מכהן".

המשפט בכלל יתחיל, אי אפשר להחזיר את הרכבת?
"הרכבת יצאה מהתחנה, התחיל המשפט, אלא אם כן נתניהו יגיע לאיזו עסקת טיעון שתמנע את ההמשך. אני לא נביא, לא יודע מה יהיה. אולי הוא ישיג רוב, יחוקק חוקים, אבל לדעתי המשפט יתנהל. יש האשמות חמורות נגד ראש הממשלה. שוחד זו העבירה החמורה בספר החוקים של הצווארון הלבן. מרמה והפרת אמונים זה גם לא פשוט. קח את תיק 1000. התיאור שהיועץ המשפטי מתאר, כאספקה בלתי נדלית של סיגרים ושמפניות מהמיליארדר ארנון מילצ'ן ובני זוג שדורשים את המוצרים בשקיות שחורות, אטומות, והעוזרת של מילצ'ן, הדס קליין, שמביאה הכל בשו־שו. זה רק תיק 1000, בתיק 4000 מדובר בהאשמות כבדות, שיתבררו בבית משפט ולא ברחוב ולא ברשתות החברתיות".

בבית המשפט? היום החומרים גלויים לעיני כל.
"גם בתקופת אולמרט פרסמנו תמלולים וראיות, כי זה תפקידנו. אני בטוח שהשופטים יתמקדו בראיות, ולפי ההתנהלות עד עכשיו אתה רואה שהם לא באו לשחק משחקים, אלא נוקטים בגישה שלהם. פעם היא מקילה, פעם מחמירה. תפקידם להתעלם מהרעשים, ואני בטוח שהם לא ישפטו לפי מה שאמר פרשן או כתב".

לפי הציבור כבר יש אשם ויש זכאי.
"ברור שבגלל הרשתות החברתיות נעשה לנתניהו משפט, ובגלל זה אני אומר שטוב שבית המשפט יחליט. להגיד שנעשה משפט שדה? ממש לא".

ההדלפות בתיק הן לא בקנה מידה חריג?
"בחיים לא אצא נגד הדלפות, שהן נשמת אפה של העיתונות. גם בימי אולמרט היו וגם בקבינט הביטחוני יש. תפקידם של העיתונאים הוא לחפש".

לא נראה שהשארתם משהו.
"זה כבוד גדול לעיתונאים שמביאים את החומרים. להגיד לך שזה יותר מתמיד? לא רואה בזה משמעות. מעצם היותו ראש ממשלה, אלה תיקים מעניינים, ואנחנו העיתונאים נלחמים כדי להביא סיפורים".

אולי משתמשים בכם.
"לכל אחד יש אינטרס, בוודאי. יודע מה האינטרס שלי? להביא לציבור את מה שמעניין, ואם אותו צד חושב שהוא משתמש, שימשיך לחשוב".

סיקור משפט אולמרט היה שונה?
"מדובר בעידן אחר. הרשתות החברתיות שינו פה משהו. אני משער שאם הן היו חזקות בזמן משפט אולמרט היינו רואים את זה גם שם, החלוקה למי נגד ומי בעד, ואל תשכח את העובדה שנתניהו ראש ממשלה מכהן. אולמרט לא היה".

נתניהו היה צריך לדעתך לעזוב את הלשכה?
"ראש ממשלה שהוגשו נגדו שלושה כתבי אישום, ולא משנה אם הוא מהימין או מהשמאל, לא יכול לכהן בתפקיד. הסיבה הראשונה היא ערכית מוסרית. גם מבחינה פרקטית, אני משער שאם לא היה משפט, אז המדינה הייתה מתנהלת אחרת. צריך לקחת בחשבון שראש ממשלה אמור להיות שלוש פעמים בשבוע בבית המשפט, גם אם רק חלק מהזמן, הוא יהיה חייב להקדיש המון לענייניו האישיים וזה יבוא על חשבון דברים אחרים".

המתח הגדול, ההפגנות ברחבי המדינה, קשורים למשפט?
"בוודאי, אי אפשר להתעלם. בלי משפט השיח היה שונה לגמרי. תראה את הפוליטיקה. אני משער שאם לא היה ראש ממשלה תחת כתבי אישום, אז אנשים מסוימים היו יושבים איתו בקואליציה".

איך לדעתך הוא ייצא מכל האירוע?
"אי אפשר לדעת, אבל מנקודת המבט שלי, כשאני קצת מודע לראיות וקראתי את כתב האישום, אז אפשר לומר שראש הממשלה מסובך".

*מגפון לצילומים ניתן באדיבות - מרכז הסאונד.