"עוד אנחנו מארחים ובטלוויזיה אחד מהדוברים של הפרקליטות, שמתחזה להיות כתב, משמיע קלטות חדשות מבלפור. שתי עוזרות מדברות איך הן זרקו את הכביסה המלוכלכת לפח, אני מתכוון לחולצות ולגרביים, כביסה מלוכלכת כזו, אבל הדובר הזה, את הכביסה המלוכלכת של הפרקליטות, שהם מסתירים בכל מיני מקומות, על זה הוא לעולם לא ידווח, שתפו". (ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, 20 ביוני 2020).
בעבר, לכתב, ריפורטר, היה תפקיד ברור - הבאת המידע לידיעת הציבור, כמו שליח שמביא פיצה היישר אליכם. תפקיד חשוב אבל לעתים אפרפר. בשנים האחרונות, כשהרשתות החברתיות תופסות חלק נכבד מחיינו, וראש הממשלה, הנלחם על המשך הקריירה הפוליטית, שולט בכללי המשחק, אותם עיתונאים הפכו לחלק מרכזי במלחמת בני האור בבני החושך (שימו לב, לא קבענו מי הוא מי).
אתה לא נוקט צד? הנה ציוץ שלך בטוויטר. "לדברי בנו של ראש הממשלה ההפגנות בבלפור מצחיקות את ראש הממשלה, בנימין נתניהו, והמפגינים לדברי יאיר נתניהו הם חייזרים. נתניהו, לדברי בנו, שואב כוח מההפגנות. צריך לשמוע כדי להאמין. המפגינים, שחלקם מובטלים בגלל המצב, מצחיקים את ראש הממשלה. גם אם ראש ממשלה מצדה השמאלי של המפה היה צוחק על מפגינים ימניים, כמו שבנו של ראש הממשלה תיאר והם היו מוחים על מצב של מיליון מובטלים, זה לא היה ראוי בעיניי ולא קשור לפוליטיקה".
שני סיפורים מרכזיים היו לאחרונה בזירת ההתגוששות. הפרסום על חריגות בנייה בביתה בראש העין של עו"ד ליאת בן־ארי, התובעת במשפט נתניהו, וביום שישי האחרון בליכוד סייעו להפיץ ידיעה שהיועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, סגר תיק פלילי שעמד כנגד שר המשפטים, אבי ניסנקורן, כחלק מדיל נסתר.
"אתה רואה בתרבות הפייק שיש מכונה משומנת של ביביסטים שממש עובדת ביחד", גליקמן אומר. "קח את סיפור ניסנקורן. זה חלק ממסע מתוכנן ושקרי, שלצערי קורה בשנתיים האחרונות ובחודשים האחרונים רק משתכלל. מכונה משומנת שמופעלת על ידי עיתונאים, עורכי דין וסתם טוקבקיסטים במטרה להשפיע על דעת הקהל ולעשות דה־לגיטימציה מטורפת למערכת אכיפת החוק. היא מנסה להראות שיש פה מניעים נסתרים וזרים והכל כשר במאבק, שלצערי נחצו בו כל הגבולות".
במהלך השבוע שעבר, בטוויטר כמובן, התקיים קרב פרשנים ארסי בין עמית סגל מחדשות 12 לרביב דרוקר מחדשות 13. נחסוך מכם את הקביעה מי ניצח בהתגוששות בארגז החול, רק נספר שבמהלך חילופי העקיצות סגל זרק: "לראות את ברוך קרא ואביעד גליקמן, צמד הדוברים הנרצעים של מערכת המשפט, שמימיהם לא הוציאו מילת ביקורת על מסוקריהם, לראות דווקא אותם מרטווטים בהתלהבות מאחורי גבו הרחב של רביב מסרים על עיתונות חסרת פניות - סאטירה מרעננת ליום קיץ".
קרא לא התאפק וענה, גליקמן בחר להבליג. "רביב דרוקר צדק לעניות דעתי בכל מילה שכתב", גליקמן אמר כששוחחנו. "עמית לקח את זה למקום כזה, אז שיהיה לו לבריאות. להגיד עליי ועל ברוך קרא שאנחנו עבדים נרצעים, נו באמת, ירדת לרמה כזו? זה חלק מקמפיין שמכוון גם נגד עיתונאים".
"עדי שמחוביץ־גליקמן עובדת במשרד המשפטים כבר כעשר שנים", אריאלי אמר בשידור. "יש לה הסדר ניגוד עניינים, והיא אינה מדבררת או מטפלת בכל דרך שהיא בפרקליטות או במערך הייעוץ המשפטי לממשלה. היא עובדת במחלקת ההסברה של הדוברות ומדבררת את עשרות היחידות המקצועיות של המשרד, שאינן מסוקרות על ידי בעלה אביעד גליקמן. עדי נמצאת בחופשת לידה בשבעת החודשים האחרונים. אנחנו מתנצלים בפניה ומבהירים שאין לנו ראיות שהדליפה חומרים לאביעד גליקמן".
"ברור שהיה עליה לחץ, אבל היא יודעת מיהי והבוסים שלה ידעו", גליקמן הבהיר. "זה עדיין לא נעים לקרוא שמפקפקים ביכולותיך, ולכן נקטנו בכל האמצעים והם אכן התנצלו, כי זו דיבה, ומי שאמר וכתב צריך לחשוש מתביעות. אלה לא דברים פשוטים".
"רוצה שאפריך את הסיפור?", גליקמן התנדב. "מדובר קודם כל על לפני כמה שנים טובות. הייתי מאבטח בעברי בבית המשפט ונשארו לי חברים מאבטחים. הגעתי הרבה פעמים למחוזי, וכדי שיהיה לי נוח הייתי מתקשר ושואל אם יש מקום חניה, לא על בסיס קבוע ולא על בסיס יומי. ברגע שמישהו התלונן להנהלת בתי המשפט, אמרו לי לא להחנות יותר ומאותו רגע לא חניתי. פשוט מאוד. כל עלילות 'החניה ששומרים לך'". אחרי קרב הכפשות סוער, לפני כשבועיים, ביציאה מדיון בבית המשפט בראשון לציון, שדן בבקשתה של עו"ד בן־ארי שפעילת הימין אורלי לב תסיר סרטון שהועלה נגדה, ניסו מספר מפגינים, תומכי נתניהו, לתקוף את כתב חדשות 13, שנאלץ להיעזר באבטחה שהייתה ליד.
"זה עצוב מאוד", גליקמן אמר. "אני לא משחק אותה גיבור, זו העבודה שלי ולא אירתע. להגיד שאני הולך ברחוב ובודק אם מישהו עוקב אחריי? לא, אבל יש חשש שבגלל ההסתות ברשתות החברתיות נגדי ונגד עמיתיי הדבר יחלחל ומישהו יקום ויעשה מעשה. כל דבר שאתה מפרסם מיד הופך אותך לאויב, שנוא העם, נגד ראש הממשלה, וזה לא צריך להיות ככה. לא נעים לקרוא את הכינויים שמדביקים, אבל אני הרבה פחות מתרגש מפעם".
גליקמן, 41, הוא לא מקרה קלאסי של איש תקשורת שצמח מהברנז'ה. הוא גדל בבית דתי, בשכונת רמות בירושלים, ורק אחרי שהתגייס לגבעתי, החליט שהוא והדת כבר לא מתאימים. "הפעם הראשונה שחיללתי שבת הייתה כשיצאנו מלבנון", נזכר. "לפני כן הייתי הולך לחברים, רואה קצת טלוויזיה, אבל לא יותר. אז זו הייתה הפעולה האקטיבית הראשונה. היה לנו אפטר בשישי בלילה, כמה שעות חופשיות, והיה דיסקוטק במטולה שנקרא 'האקו'. הייתי בטוח שהשמיים ייפלו והם לא. זהו, מאז אמרתי 'די'. כשחזרתי מהצבא, הייתי משחק משחק כפול. כיפה על הראש, ביום שישי יוצא לבלות, חוזר מאוחר וקם לתפילה בבוקר. מעין הבנה בלתי כתובה ביני לבין הוריי".
גליקמן התחיל ב־2006 ככתב מקומון ב"ידיעות ירושלים", עבר לעיתון "כלכליסט", הגיע לאתר האינטרנט ynet ותמיד רצה להשתחל לטלוויזיה. אחיו הציע שיפנה לברוך קרא, ששירת איתו במילואים. גליקמן הרים טלפון, עשה אודישן ב־2010 לחדשות 10, אבל ההצעה לשמש ככתב פלילי לא משכה אותו. הוא המתין בסבלנות שנתיים עד שהתפנתה משרת הכתב לענייני משפט. "בלי להשתחצן, אני חושב שאם אלך ללימודי משפטים, די בקלות אני אוכל להוציא תואר", הוא משוכנע. "אני חושב על תואר שני במשפטים, אבל לא רוצה להיות עורך דין".
התרעות פיקוד העורף