"עושות כותרות", ימי חמישי, 21:45, יס DRAMA, יס VOD

ביממה שחלפה מאז שצפיתי בפרק הראשון מהסדרה ועד שהתיישבתי לכתוב עליה הספקתי לשכוח מה ראיתי. למעשה, סביר להניח ששכחתי הרבה קודם, אבל לפני כן לא היה צורך להיזכר באיזה פרט מהפרק. זה, פחות או יותר, עובי הסדרה “עושות כותרות". בערך כלום.

הסדרה עוקבת אחר חייהן של שלוש מתמחות צעירות במגזין נשים נחשב, ודמות העורכת מתבססת - כך לפי דף יחסי הציבור - על ג'ואנה קולס, עורכת התוכן הראשית של ה־מגזין, “קוסמופוליטן". אומנם לא אני הוא האיש הנכון לדון בענייני "קוסמופוליטן" או ג'ואנה קולס, מכיוון שאופנת קוטור עילית בעיניי מסתכמת בעיקרון האחד והיחיד שבשום אופן, תחת כל תנאי, לא נועלים סנדלי שורש, שלא לדבר על סנדלי שורש עם גרביים. אבל אופנה היא רק הרקע בסדרה. גם ג'ואנה קולס של הסדרה, לפחות על פי תחילת הדרך, היא לא מרשעת בדמות השטן שלובשת פראדה אלא יותר טיפוס אמהי לשלוש המתמחות הצעירות, והן ונפתוליהן הם בעצם העיקר כאן.

וזאת השאלה העיקרית שעל הפרק: מהם בעצם נפתוליהן של השלוש? להתרגש עמן, להטיל ספק, לבקר אני לא יכול, כי כאמור, כבר שכחתי מה היה שם. לצפות בפרק פעם נוספת כדי לרענן את הזיכרון לא עולה על הדעת. אני זוכר בבירור שהיה שם כלום. פרט נוסף שאני נזכר בו כרגע, מתוך הערפל, הוא שאחרי דקה כבר רציתי להסתלק, מכיוון שהמתמחות לא דיברו ביניהן בלשון בני אדם אלא החליפו דחקות ושנינויות שתסריטאי אומלל כלשהו בוודאי עמל עליהן בפרך ימים רבים.

המעצבן כל כך במשפטים השנונים והמושחזים לעילא הללו הוא שעוד אתה מזיע בניסיון לרדת לפשרה של הדחקה שהשמיעה א', ב' כבר ענתה בדחקה משלה, א' מדחקקת חזרה, ומהמטבח מצטרפת בצעקה ג' באחת משלה, ועוד לא חלפה דקה ואתה, כמו שזימר מאיר אריאל, לך תתחיל למצוא שוב את הקשר. “עושות כותרות" מדחקקת בצרורות. רק בשל כך שווה לדלג על הסדרה.

לראות או לוותר: לא לראות. הפסד קטן מאוד.

"ולאנדר הצעיר", נטפליקס

סדרה שוודית, דוברת אנגלית, שבמרכזה בלש עצוב, שלא פותר את התעלומה, שפותח את הפה ויוצא ממנו קול שבור שהשירה של לאונרד כהן נשמעת כמו שאגת אריה לידו. למה הוא עצוב? למה הוא בלש?

ולאנדר הצעיר (צילום: באדיבות נטפליקס)ולאנדר הצעיר (צילום: באדיבות נטפליקס)

אגב שיטוט בנטפליקס במקרה לחצה האצבע על הריבוע של “ולאנדר הצעיר", ולמרבה הצער נשארתי על הסדרה עד סופה. היו סימנים בדרך שאותתו על הסכנה אבל התעלמתי. למשל שהסדרה היא שוודית, ומתרחשת בעיירה סמוכה למאלמו הידועה לשמצה, ואף על פי כן דוברת באופן בלתי מנומק באנגלית. בלשיה דוברים אנגלית, עברייניה מתהדרים באנגלית צחה. יש גם כלב אחד בתמונה, אבל האומלל נרצח עוד לפני שאנו למדים אם הוא נענה לפקודות "בוא", "שב" ו"סיבו" באנגלית.

וגם הבלש ולאנדר הצעיר מעורר חשד מיד מהפתיחה. את דמותו משחק טיפוס צעיר, חולמני, מתבודד בדרך כלל, שמחזיק בבטן ייסורים לא ברורים, שפוער את פיו לדבר ויוצא משם קול ענות חלושה, אטי ומרוסק, שלידו השירה של לאונרד כהן נשמעת כמו שאגת אריה.
קורט ולאנדר “האמיתי" הוא דמות בלשית אייקונית בשוודיה, פרי עטו ודמיונו של סופר מותחני הפשע השוודי הנינג מנקל. ולאנדר של מנקל הוא מפקח בלשים, בעל חיים אישיים מורכבים הכוללים גירושים, בת בגיל העשרה שניסתה להתאבד וניצלת ברגע האחרון, וככלל אי־אהבה לעמיתיו בני הגזע האנושי.

מאז 2005, וגם אחרי מותו של הסופר ב־2015, לכד אינספקטור ולאנדר שפע פושעים בין דפי ספרים ועל גבי מסך הטלוויזיה והיה לחביבם של השוודים. "ולאנדר הצעיר" אמורה אם כן, על פי ההיגיון, ללמדנו על שנותיו הראשונות של מי שעתיד להפוך לבלש מוצלח כל כך. אלא שמלבד שתקנות, קול שבור ויכולת ההיסק השרלוק הולמסית המופרזת עד כדי גיחוך שהוא מפגין בסדרה, שעה שקצינים בכירים מתאבקים באבק רגליו - לא מתהווה איזשהו קשר בין ולאנדר הצעיר לזה המבוגר. סתם שני אנשים שקוראים להם באותו שם. זה כהן וזה כהן, זה ולאנדר וזה ולאנדר. בוודאי הקשר אינו נהיר ומובן לצופה ישראלי שלא שמע בחייו על כהן - סליחה - ולאנדר הזקן. מה גם שבסוף ולאנדר הצעיר נכשל בניסיונו לפתור את התעלומה. לוולאנדר הזקן זה לא היה קורה.

לראות או לוותר: לא לראות. בזבוז זמן.