ראשון היה השור, שלמעשה נשאר די בעלטה עד רגע ההדחה, שהיה לגמרי מוצדק בהתחשב בביצוע המשונה והתמוה שסיפק. הרמזים הקפיצו אותנו מדמות לדמות לאורך כל הדרך – בהתחלה נדמה היה שמדובר בדמות ארצישראלית מבוגרת, ואילו עכשיו קיבלנו סממנים של אוליגרך – עם מסעדות יוקרה, תעופה עצמית ו"חיים שכל אחד היה רוצה". הבלבול המשיך גם לאורך הביצוע הדי בינוני, ובפועל נשארתי עם הפרצוף המעורער שכה מזוהה עם צדי כמעט עד תום התוכנית, כשההבנה היחידה שנותרה בי היא כי מדובר באדם מבוגר. סך הכל מאוד ממוקד.
אחריו (ואחרון, לא ייאמן) עלה התרנגול. ובכן, חוץ מלהחזיק שלט שכתוב עליו "אני צחי הלוי", נעשה כבר הכל. הפעם דובר על "סוד גדול" שכאמור הוא הזוגיות הלוהטת והמסתורית עם לוסי אהריש שהסתיר, מיכה שוסטר מ"המדרשה", כפי שזיהתה אופירה, שמזכיר את התפקיד המרכזי שגילם בה וכמובן ששייקה אופיר מ"השוטר אזולאי" הוא זכר לפרס האופיר שזכה בו על תפקידו ב"בית לחם".
אבל עזבו, הקול של הלוי מובהק מכל תו שבוקע מהספק תרנגול ספק אופנוען הזה. בואו נאמר בעדינות שאם זה לא הוא בסוף, אני אזעם כמעט כמו שגיליתי את הפתק המוטמן שקיבל אסי בוזגלו בצנצנת השוקולד.
ומסר לאופירה לפני סיום – מה קורה עם השאלות הטו מאץ' ספציפיות שאת מפנה לדמויות? מה השלב הבא – "היית במחלקת קפואים בשופרסל דיל לפני שבועיים?".
השופטים מוכי הלם, ובצדק. בואו, בשלב מאוד מוקדם של התוכנית הם הדיחו זמר מקצועי עם קול מאוד מזוהה, אך מה אפשר לצפות כאשר הקול עטוף בשלל עיבודים קוליים והרמזים מצביעים יותר עליי מאשר על הדמות האמיתית. אפילו על שחר חסון לא יכולתי לכעוס באותו רגע (אע"פ שהימר על השף אביב משה, ובפרק הקודם על רותי ברודו – מישהו עידכן אותו שזה לא "הבשלן במסכה?").
עד שכבר החמאתי להפקה על קליפי הרמזים שהצביעו על דביר בנדק בחשיפה הקודמת, הגיעו הקליפים של יזהר כהן והרסו הכל. דווקא אצל כהן – שבמראהו ובניסיונו יש כל כך פוטנציאל! אתם חייבים לשמוע את זה: דמותו של הנסיך הקטן הופיעה כי הוא היה הנסיך של המשפחה (הכי תו פרינס מצידו), הסמלים הצבאיים כמחווה לשירותם של הוריו בפלמ"ח (על זה הומצא הביטוי: "שמחת זקנתי") ובמקום להעמיס את המסך באות ב' כהומאז' ל"אבניבי" המיתולוגי, פשוט תחבו מתישהו את המספר 12 (דוז פואה). מעולם השם של הפינה לא היה מוצדק כל כך.
התרעות פיקוד העורף