כעת, אנחנו עוברים עם כהן ביעף על רמזי התוכנית ומביניהם עולה בידינו לעלות על אי אלה פרטים, שחמקו מהעין הציבורית. אז הדקו חגורות, ממריאים! ובכן, הנסיך הקטן זה הוא, לעומת אביו המנוח, שלמה כהן, שעם כינויו סולימן הגדול הנהיג את משפחתו המזמרת.
בין רמזי "הזמר במסכה" הפעם היו ספריהם של אלתרמן ופרס. כהן: "אנחנו, המשפחה של סולימן הגדול, היינו בבוהמה. לפיכך, ישבתי לא רק על הברכיים של אלתרמן ושל שלונסקי, אלא על ברכי המי-ומי. גדלתי ב'כסית' והייתי הילד של הבוהמה התל-אביבית. ממנה אני זוכר במיוחד את אלתרמן. בגללו כמעט קראו ל-ורדינה, אחותי, נטע, כפי שאלתרמן הציע לאחר שהיא נולדה בט"ו בשבט. באשר לפרס, אני שר שיר שלו, 'תפילה בדרך', בלחנו של קובי אשרת".
לא פשוט לנתק את כהן, סליחה "השור", מהזכרונות התוססים בעבר, אבל בדילוג קליל אנחנו מנתרים אל ההווה המעורפל. "איכשהו יצאתי מורווח מהקורונה", הוא אומר במפתיע. "אתה תופס אותי כשאני צובע את הבית וזה כיף לא נורמלי. אני אופטימי ולא מהמתלוננים. עוד ארבעה חודשים - ואנחנו מחוץ לסיפור".
התרעות פיקוד העורף