אינני מגדת עתידות, אבל עוד בטרם צפיתי ב"הנחלה", הקומדיה החדשה שעלתה אמש ב"קשת", הייתה לי תחושה שלא אצליח לחבב אותה. וניסיתי, באמת שניסיתי. בכל זאת, יוצריה הם אסף בייזר ונטלי מרכוס שיצרו את "היהודים באים" המופלאה, יחד עם הקומיקאי והתסריטאי ארז שלם. בנוסף, קאסט השחקנים מצויד ב'טובי בנינו ובנותינו', מה שנקרא, כאשר שלמה בראבא, שני כהן, נלי תגר ומשה אשכנזי בתפקידים הראשיים. ועדיין, התוצר הסופי, אחרי צפיה בשני הפרקים הראשונים, רחוק מלהיות סדרה שארצה לשוב ולצפות בה.
"הנחלה" מגוללת את סיפורה של משפחת פיילוט מהמושב 'מעלה השלושה' – האב, אריק (שלמה בראבא), מושבניק אלמן ופטריוט המנהל את המשק הביתי ושלושת ילדיו (שעברו את גיל 30, כן?) אשר חזרו להתגורר עמו בשל המצב הכלכלי שהכריע את כולם. יחד, המשפחה מנסה להתמודד עם חובות כבדים, בין היתר בעקבות כישלונות בעסק החקלאי, באמצעות יוזמות מקוריות ומשונות, כשריבים וצרות מכיוונים אחרים לא מפסיקים להגיע.
אז מה הבעיה? ובכן, מאיפה להתחיל? בדומה לקודמתה במשבצת, "סברי מרנן", גם "הנחלה" מנסה לקלוע לטעמה של כולם – ובדרך, מפספסת בענק: הדיאלוגים לא מספיק מעניינים, הבדיחות לא מספיק מצחיקות ומלבד הצילום והעריכה המוזיקלית שיוצרים מצג של סדרה צבעונית, קלילה ומשפחתית – אין באמת 'בשר' בסדרה שיגרום לחזרה של הצופים מדי שישי, גם אם בתקופה כזו אין ממש אלטרנטיבות מחוץ לסלון הביתי. בכך יש תחושת החמצה כפולה, שכן שניים מיוצריה הם כאמור, העומדים מאחורי "היהודים באים", כך שלא נותר אלא לתהות לאן נעלמו השנינות וההומור שמוטמעים היטב ביצירתם הראשונה.
בנוסף, באופן די תמוה, הוחלט לשלב בסדרה אלמנט מוקומנטרי, במסגרתו הדמויות מדברות מדי פעם למצלמה ומגיבות על מה שקורה, כאילו מודעות למצלמות המתעדות אותן. אם בסדרות כמו "קופה ראשית" או "הכל תום", יש לכך הסבר שנאמר מפורשות והנדבך הזה מוסיף משמעותית לעלילה – כאן, הוא לא מחדש או מוסיף דבר לסיפור המרכזי, אין לו תכלית ברורה והדבר נראה בעיקר כמשיכת זמן מיותרת בתוך פרק של פחות מ-30 דקות נטו.
אם לא די בכך, נראה כאילו 'זמן' הוא מונח אמורפי ואוברייטד שאין צורך להתחשב בו. אחרת, אין סיבה הגיונית לכך שמהרגע שעולה רעיון לפתוח חומוסיה, לא עוברות 20 דקות של פרק והיא מספיקה להיפתח, להיסגר וכן שיקומו לה מתחרים – או שכבר לאחר יום אחד בו הילד (העונה לשם נחת, כאילו מדובר בפרק של הטורטלים) מכייף עם הסבא, הוא נשמע ומתנהג כמו אדם בן 70. אז נכון, לא מדובר בסרט מועמד לאוסקר או דרמה סוחטת דמעות, אבל ממתי נהיה מוגזם לדרוש היגיון בסיסי גם בקומדיות של שישי בערב לכל המשפחה?
וזה לא שאין פוטנציאל, שכן חמש הדמויות הראשיות, ללא יוצא מן הכלל, מגולמות על ידי שחקנים מוערכים ומצחיקים, שיכלו להצליח ולסחוף הרבה יותר, לו קיבלו עלילה וטקסטים מתאימים. בינתיים, אנחנו מסתפקים בכישרונם הטבעי, ובעובדה שהדמות של נלי תגר היא העתק גמור של דמותה מ"האחיות המוצלחות שלי" (ולכן מצחיקה מעצם היותה) ושני כהן, בתפקיד האחות הגדולה והאם החד-הורית, נשמעת לעתים בדיוק כמו דמותה המפורסמת מהפרסומת לביטוח, אותה היא מבצעת בגאונות כבר לא מעט שנים.
אגב, מה קורה עם הסדרות לאחרונה שממשיכות באופן קונסיסטנטי לספק לשחקנים פאות שגורמות להם להיראות כמו בדיחה? זה התחיל עם אתי אלון, המשיך למני בן דרור ("שעת נעילה") ועכשיו משה אשכנזי המוכשר שנאלץ להסתובב עם ליפת תלתלים שנראתה כאילו נרכשה בעשרה שקלים מהסטוק הקרוב לביתי. אני מבינה שקשה עכשיו עם הקורונה והכל, אבל בואו, אני מוכנה לוותר על האגרטל ברקע בשביל שהדמות לא תראה כל כך מגוחכת.
מוכרחים להודות, מעל המשבצת של שישי בערב תמיד ריחפה עננה שחורה המצביעה על סדרה לא-מאוד-איכותית שלא ראויה לפריים טיים של אמצ"ש ולכן, נקודת הפתיחה של "הנחלה" מלכתחילה לא מרהיבה. אבל, בשונה מקודמתה במשבצת, ל"הנחלה" יש את כל האמצעים כדי להתרומם ולספק תוצר מספיק ראוי, כשהיא מצוידת בכותבים-שחקנים-שחקניות-תפאורה-צלמים מצוינים מבסיסם. לכן, בהתחשב בעובדה שלא יהיה לנו לאן לצאת גם בימי שישי הבאים עלינו לטובה, נאלץ לקוות ש"הנחלה" תשתפר מפרק לפרק ולא רק תעורר בנו חשק עז לחומוס, כפי שעשתה בפרקה הראשון.
"הנחלה" משודרת בימי שישי החל מה- 20/11 מיד אחרי "אולפן שישי" ב"קשת 12".