אז מי היה לנו אתמול אצל אופירה וברקו? איוב קרא שבירך על רכישת חמישים אחוז מבית"ר על ידי המליונר מהאמירויות, ובית"ריסט מושבע שנעלב נורא שהבוס החדש הוא לא משלנו. בן זיני, דן מנו ועדן סבן סיפרו על התמודדותם בנינג'ה ישראל VIP. אופירה ניסתה בכוח לדחוף את דן מנו לפוליטיקה. עדן סיפרה על האימונים הקשים, וברקוביץ' קטע אותה ופנה לאחד הגברים, והוכיח שוב שהוא שובניסט.
לא ספרתי את מספר הפעמים שבן זיני הספיק לפקוד את התוכנית, והפעם, בשביל ליידע אותנו שבילדותו הוא עשה פיפי מרוב התרגשות בתחרות ספורט. כאילו, אין אמנים אחרים שיכולתם להזמין?
בראיון הזוגי של לוסי אהריש וצחי הלוי, לוסי ביקרה את התנהגותה של מירי רגב שמאיימת על אנשים וכך פוגעת בדמוקרטיה, ואייל הסכים שזה גועל נפש.
אבי בניהו הציע שביבי וגנץ יחדשו את ההסכם ביניהם, כי עם פרישתו של סער, עדיף שהם יהיו תלויים זה בזה במקום זה לצד זה. רוני רימון יועץ אסטרטגי, הציע שבגלל הפילוג והשסע בעם, ולאור כשלונו של ביבי בניהול הקורונה, עליו לפרוש בתמורה לחנינה. כרמל שאמה שהודיע שהוא יתמוך בסער אבל יישאר בתפקידו כראש עיריית רמת גן, אף הוא תקף את מדיניות הפילוג של ביבי, ובנושא זה אני רוצה לשתף אתכם בהרהוריי.
קודם כל גילוי נאות: אני הצבעתי "כחול לבן" בבחירות האחרונות. אני חושבת שראש ממשלה צריך להתפטר כששלושה כתבי אישום מונחים לפתחו משלוש סיבות: בגלל העניין המוסרי. בגלל טובתו הוא, כי הרי זה כמעט בלתי אנושי לטפל גם בהליך משפטי מסובך וגם בענייני מדינה. ובגלל טובת האזרחים, כי ראש ממשלה שמוטרד בעניינים משפטיים, לא יכול להתמסר טוטאלית לעם ולמדינה.
אולם לרגע לא היו המניעים שלי תוצאה של שנאה ותיעוב מהאיש ומשפחתו, כפי שהם באים לידי ביטוי מצד יריבים פוליטיים ובעיקר ברשתות, מהצד השמאלי של המפה.
אני דווקא רוצה לתקוף את נושא "רק לא ביבי" מהיבט אחר לגמרי. בסופו של יום, האיש לא פרש מתפקידו ממניעיו הוא. הוא עדיין אוחז בהגה השלטון. זה מצב נתון. ואני שואלת: האם לא היה פרגמטי וחכם יותר עבורנו, לקחת צעד אחורה, ובמקום לתקוף ולשגע אותו עם ביקורת שלא נחה לרגע, לתת לו לעשות את העבודה באווירה נוחה יותר, לטובת כולנו? הרי אופירה וברקו לא מפסיקים לפמפם על כשלון ביבי בטיפול בקורונה.
גם אתמול, אופירה שוב ביקשה משאשא ביטון שתיתן לביבי ציון מאחד עד עשר על הטיפול במשבר. אפשר לחשוב שבאירופה המצב מזהיר והקורונה לא מפילה מדי יום מאות חללים. ראו את המספרים ותיווכחו בעצמכם שגם יחסית לגודל האוכלוסיה אצלנו ואצלם, עדיין מספר המתים שלהם גדול יותר והמצב הכלכלי על הפנים. וגם אם הביקורת נכונה, אי אפשר לדחות אותה לעידן פוסט קורונה?
איך אפשר לחשוב בבהירות ולא לטעות, כשמטריפים אותך עם השמצות נון סטופ? כמה אפשר לשמוע את התקשורת מצקצקת בלי הרף שביבי מפלג את העם, ובעצם שטיפת המוח הזאת, היא אשמה לא פחות בפילוג הקיים.
"איך יש לך אומץ לבקר את ראש הממשלה שאת חלק ממנה?", שואלת אופירה בטון של מעריצה גרופית, את יפעת שאשא בטון. ברקו מפליג בשבחיו וטוען שבגלל אומץ ליבה ובגלל שהעם אוהב אותה, ביטון צריכה להקים מפלגה.
אני חייבת להסתייג. מהסיבה הפשוטה שלאורך כל ניהול המשבר, התרשמתי שהיא פעלה בניגוד לדעתו של נתניהו, אך ורק על מנת למצוא חן בעיני העם. מה עוד שמנהיגות לא נמדדת על פי אמת מידה אחת שהיא שחרור המשק בתקופת קורונה. זה כל מה שיירשם לה ברזומה? אז לא תודה.
מיקה בשן ריגשה אותנו כשסיפרה כמה יגאל בעלה המנוח היה צנוע והסתפק במועט, ועינת שרוף חתמה את הקטע עם השיר: "יש לי ציפור קטנה בלב".
ואם במוזיקה עסקינן, אני חייבת לתהות. צמד המנחים שאמור בתוכניתו השבועית לדון בכותרות החמות של השבוע החולף, לא יכול היה להזכיר את הביצוע היפה והמרגש של ראש הממשלה כאשר שר בדואט עם עדן בן זקן את השיר "יש לי אהבה והיא תנצח"? גם אם אתם לא מפרגנים, יכולתם לפחות להעמיד פנים ולהגיד מילה טובה.
הייתי אפילו מוכנה שאופירה תסגנן את המחמאה במשפט המאוס והלעוס שלה: "מה ששלו שלו". ומה קיבלנו במקום? את ברקו ואופירה הזייפנים, מקלקלים את השיר היפה של יגאל בשן.
חנוכה שמח ושרק נשיר ונגרש את החושך כל הדרך אל הבחירות הבאות.