חיים אתגר הוא אחד מאנשי התקשורת הבולטים בישראל. הוא מופיע על המסך שלנו כמעט מדי ערב בה"מתחזים", "חשיפה" ו"יצאת צדיק". עכשיו הוא משתחרר לראשונה מעמדת המראיין, והופך להיות מרכז העלילה. אמש שודר בקשת 12 סרטו של אתגר "אבא, אתה כבר לא ילד", בו הוא חשף לראשונה את חייו האישיים מול המצלמה.

אתגר פותח באומץ מול איש מקצוע את רגשותיו ופחדיו מהתפקיד החדש שלו כאבא בגיל מאוחר, ומכניס אותנו הצופים לביתו האינטימי, למערכת היחסים שלו עם אשתו ענבל, לחלוקת התפקידים בטיפול בבתם היפהפייה מיכאלה. הוא אפילו מספק לנו הצצה לפרקים בחייו כילד, על הפצעים שנותרו פתוחים, כשהוא פוגש בשיחה כנה ואמיתית את מי שליוותה אותו מתחילת הדרך, אחותו.

הופתעתי מהחשיפה האישית של אתגר, כי נדרש אומץ רב לעבור לצד השני של אור הזרקורים ולהיות נתון לביקורת ושיפוט מצד הצופים, ולא על רקע מקצועי אלא על בסיס חיים אישיים. אתגר, שתמיד משרה תחושה של איפוק מרוסן ושליטה בסרטיו, שלעתים אף עשויה להרגיש לא טבעית ולא אותנטית, הצליח לשבור את הגבולות של עצמו בסרט מרגש שנותן לנו הצצה לנבכי נפשו של המנחה, ומגלה לנו קווים על דמותו של האיש שהפך להצלחה גדולה על המסך . 

זה היה רגע מכונן בעיני בקריירה של אתגר, והוא הוגש לנו בצניעות ובמינונים קטנים. כמו ארוחת גורמה במסעדת שף צרפתית. אנשי תקשורת שמצליחים לגעת בנו בסיפורי חיים מרגשים קנו אותנו לכל אורך הקריירה שלהם. זה סוד שמור ביותר לאנשי תקשורת מצליחים. אבל גם בסיפור שהציג אתגר הוא מגלה טפח ומסתיר טפחיים, כשהוא מדבר על הקשר החסר שהיה לו עם אביו שהלך לעולמו, על הרצון לא לחזור על אותן טעויות עם מיכאלה בתו, על ההתלבטויות בין קריירה לאבהות ועל הרגעים בהם כבר חשב שלעולם לא יהיה אבא בעצמו. מעט מדי, אבל נותרנו עם טעם של עוד.

התרגשתי לראות את אתגר בשיחה כנה ואותנטית עם אחותו, שותפה מלאה לסיפור חייו, שמחתי לראות שהוא אפשר לאשתו, ענבל הרצברג, אשת מקצוע בחסד בתעשיית הטלוויזיה, גם לעקוץ אותו איפה שצריך כשאמרה שהוא נושא בנטל של 30 אחוז מגידול הילדה, ואין איזון בין השניים בחלוקת התפקידים. והסצנה שכבשה אותי בעיקר היה הרגע בו האכיל את בתו מיכאלה בביתם, בלי הרבה מילים אבל עם כ"כ הרבה תוכן ומשמעות.

אתגר בחר להיות אבא בגיל מאוחר, כשהוא בן 44, בעוד חבריו בני גילו כבר מלווים את ילדיהם ללשכת הגיוס. אבל הבחירה שלו הגיעה כשהוא כבר לגמרי בשל ומוכן לשלב הבא, לצד כל הלבטים והפחדים והשריטות שנותרו לו מחסכים בילדותו. הוא גם דאג להציג בצורה מכובדת את הקשר עם הוריו, ונחשפנו למשפחה האיכותית בה חונך וגדל.

כמובן שאתגר גם לא ויתר על כיסא המראיין, ושילב בסרטו ראיון עם שני סוגים של אבות מקצוות שונים של אבהות. מצד אחד, אב לשתי בנות שאינו פעיל בגידולן ולא שותף ברגעים החשובים בחייהן כי הוא מבלה את מרב זמנו בעסק שבבעלותו ודואג לפרנסת הבית. מנגד, ובקצה השני של הסקאלה, אבא מבוגר שחובק שמונה ילדים בהרמוניה מושלמת, כשהוא בוחר להיות שותף פעיל ומלא בגידולם וחינוכם. 

בעיני הראיונות האלה היו מיותרים, לעתים גם מתישים, כי המסר והפואנטה, אם הייתה כזאת, לא עברו. ברגעים אלה רק חיכיתי לחזור לסיפורו האישי של אתגר.