מה שבולט בצפיר, מלבד כישרונו הרב כשחקן (למרות שבשנים האחרונות הוא מעדיף להיות מאחורי הקלעים), מדבב, יוצר, במאי ומפיק שיודע לקרוא היטב את המפה הטלוויזיונית, זו היכולת שלו להביא את האיכות ואת הערכים התרבותיים עליהם מושתת ענף הבידור וב"טוויסט" ייחודי להפכם לרלוונטיים ולנערצים על ידי כל הדורות, בלי הבדלי תרבויות ובלי סטריאוטיפים.
מדוע בחרתי לכתוב עליו דווקא עכשיו? כי בימים אלה בדיוק עלתה בערוץ "טין ניק" סדרת הנוער החדשה שהוא יצר וביים – "PPS" בכיכובו של יהונתן מרגי (שנתן, אגב, אחלה אינטרפרטציה ל"אני אשיר לך שיר" של אריק לביא). הסדרה, שכבשה לי את הלב למן הצפייה הראשונה (זו לא חוכמה כי אני פריק של סדרות נוער, אבל עדיין אובייקטיבי כאן) בשילוב בין מדע בדיוני (אחרי הקורונה כבר הכל יכול לקרות) לבין דרמה רומנטית ומוזיקלית שמציגה לראווה את תרבות הפופ הטרנדית, העכשווית והכי חדישה בצורה אותנטית, נוגעת ומרגשת עם קאסט מעולה ( חנה לסלאו, גיא זוארץ, אניה בוקשטיין, ריף נאמן וכו').
בכל פעם מחדש צפיר מצליח להבין לאן נושבת הרוח ובמקום לספק תכני טראש שנעלמים כפי שבאו, הוא יוצק לתוך יצירותיו את העומק והעניין שמצליחים לעבור לא רק לקהל היעד הטינאייג'רי (כמו במקרה סדרה זו), אלא לכולם.
החייכנות, הצניעות, הביישנות המזערית והתשוקה בה הוא מעצב את פני עולם הבידור ואת פני הנוער – ראויים לא רק למילה טובה או למשפט, אלא לספר.
התרעות פיקוד העורף