"הדבר הכי חשוב כשעושים משהו לילדים, זה לדבר אליהם בגובה העיניים", כך אומר רועי שגב, מי שעומד עם עמיתתו ליצירה, הבמאית שירילי דשא, מאחורי "ילדי בית העץ", סדרת הילדים המצליחה של כאן חינוכית, שעלתה לעונתה הרביעית. "זה מה שקסם לנו בלהפוך את התקליטור המבריק של האחים רן ויא-יא אהרונוב לסדרת טלוויזיה, לאחר שבמאזנה לא פחות משמונה פרסים של האקדמיה לטלוויזיה והיא נהנתה מחשיפה של למעלה מ-105 מיליון צפיות בדיגיטל. "מה שהנחה אותנו בה זה להראות את הילדים כמבוגרים האחראים, אולי בניגוד לגישה המתיילדת כלפיהם בדרך כלל".

איך יוצרים סדרה כזאת בשניים?
"שירילי ואני הכרנו כשהיא כתבה את 'מותק של פסטיגל ואני ביימתי. מאז, כשבע שנים, לא נפרדנו ואנחנו יוצרים ביחד לתיאטרון ולטלוויזיה עד שאני אומר עליה בהומור שבעשייה המשותפת שלנו היא כאילו...אשתי השנייה. אמנם שירילי היא זאת שיושבת ליד המקלדת, אבל כל הטקסטים נכתבים יחד - בקורונה דרך הזום - כשמה שמאפיין אותנו הם הקשבה הדדית והיעדר אגו. זה לא מפריע לה ליצור עם בעלה, הבמאי רוני סיני ויש דברים שאני יוצר איתו, כך שאומנותית אנחנו מעין ...שלישייה. ואתה יודע מה? - אשתי, חן שביט-שגב, עורכת וידאו במקצועה, היא עורכת סדרת 'ילדי בית העץ'. יוצא שאנחנו כעין עסק משפחתי לכל דבר".

זכיתם העונה בשחקן-חיזוק משמעותי ב"ילדי בית העץ".
"אכן, אסי ישראלוף מ'מה קשור'. הוא מגלם בסדרה את צ'יקו גונזלס, השורד האולטימטיבי שמגיע לילדי בית העץ משהות ממושכת ביערות הגשם. חתיכת טיפוס. הוא נוהג לנוח על צמרות עצים, מגדל טרנטולות ואיגואנות ואוהב להפליג בסיפורים על חייו בקרב בני שבט המהוהיהו".

לשגב יש מהעונה לכובע מקצועי נוסף, לאחר שהתמנה כמנהל האומנותי של פסטיבל חיפה הבינלאומי להצגות ילדים ונוער, במקום איציק ויינגרטן. "אני סוגר כאן מעגל", מציין שגב." לאחר שהייתי שנים שחקן, התחלתי את דרכי כבמאי בבימוי הצגת 'פרח של אגדה', שהועלתה לפני 12 שנה בפסטיבל וזכתה בו בפרסים. מאז הדגש עבר אצלי באופן מוחלט ממשחק לבימוי. הצגה נוספת שלי שגרפה בפסטיבל הזה פרסים היא 'שכנים', שהועלתה כעבור  ארבע שנים; הצגה שאיתה הסתובבתי מסביב לעולם אולי הודות לכך שהיא ללא מילים".

אתה מקפץ בין עשייה למבוגרים לבין הילדים.
"נכון, אבל אין מצב שאזנח את הילדים. זה הבית שלי והתחום האהוב עלי".

אתה מרגיש שבעשייה לילדים אתה נשאר קצת ילד?
"לגמרי, לגמרי, לגמרי. מקצועית, זה שומר אותי רענן כל הזמן".

שגב בן 46, בוגר בית הספר לאמנויות, תלמה ילין ובית צבי, מתל-אביב במקור, הופיע בתוכניות "תופסים ראש" ו"קריאת כיוון". שני תפקידיו הבולטים למבוגרים מנוגדים לעולם הילדים שבו הוא פועל. ב"טירונות" של אורי ברבש הוא שיחק את שגב רוזן, חייל שנפל במארב בהר חברון. "להתחיל קריירה לאחר בית-ספר למשחק בהפקה של ברבש זה היה כמו לזכות בלוטו", הוא מציין. זמן לא רב לאחר מכן גילם את ימבו, הלום הקרב, ב"קרב בדרך לירושלים", מיני-סדרתו של יצחק ישורון (צפל)".

אתה עדיין משחק?
"איך אומרים בכדורגל? - תליתי את הנעליים. באותו רגע שבו התיישבתי על כיסא הבמאי בחדר החזרות, בכעין קסם כזה התנתקתי מהמשחק. אבל כשצריך להחליף שחקן בחרום, אני עדיין יודע את העבודה. גם ב'ילדי בית העץ' הופעתי בתפקיד-אורח".

הבמה לא חסרה לך?
"אני חייב לומר שלא".

והקורונה?
"היא עולה המון ליוצרים כמו שירילי וכמוני. ההכנסה שלנו מבוססת על תמלוגים על כל הצגה. כשההצגות מושבתות, מהן שרצות שנים, אין כמעט הכנסה. זה שיש רבים כמונו במצב שלנו, לא מנחם ולעומת אחרים, אנחנו לא במצב גרוע. מתסכל שדוחקים אותנו לתחתית שרשרת המזון. כנראה, יותר קל לסגור תיאטרון מאשר להטיל מרות בתחומים אחרים".