אז אודי כגן לקח את נטע ברזילי לסיבוב באוטו, הם החליפו ביניהם בדיחות מאולצות, שאף לא אחת מהן הייתה באמת מצחיקה, עצרו במסעדה והזמינו את כל התפריט וטעמו מכל מנה ואמרו אם היא טעימה או לא, חזרו לאוטו ושרו ביחד קצת חלקי שירים וזהו. נגמר. וצופה תם כמוני, שחיכה כל הזמן שהתוכנית תתחיל כבר, נותר עם כל תאוותו בידו. אפילו למקרר במטבח לאכול משהו לא הלכתי.
ברור שכגן רוצה להוציא את מרואייניו אל מחוץ לסביבת הראיון המקובלת, נגיד אולפן, בתקווה שהנסיעה ברכב תוציא מהם משהו שלא ידענו עליהם לפני כן. זה לא עובד לו. אני לא יודע כמה חומר מקדים הוא קרא על ברזילי ובכמה ראיונות קודמים איתה צפה לפני שנכנס איתה למכונית. אני לא יודע עד כמה ישבו איתו עורכי התוכנית על שאלות מכינות ועל כיוונים אפשריים בשיחה איתה - לא נראה שמשהו מכל זה נעשה. ואולי כן נעשה, אבל כגן הוא שחקן, סטנדאפיסט, מוזיקאי, הוא לא יודע לפצח בני אדם.
גדולים מכגן נפלו בבור הזה. לג'רי סיינפלד יש תוכנית דומה בנטפליקס, וזה מצחיק בערך כמו לוויה. דיוויד לטרמן אגב, גם כן בנטפליקס, מייצר אחד על אחד דומה - והתוצאה היא לא פחות ממרהיבה. כגן נכנס למכונית ואת כל הקסם והכריזמה שברזילי משופעת בהם הוא מבזבז על כמה דאחקות מאולצות, מבזבז זמן תוכנית יקר על שירה משותפת שלא נעימה לאוזן ושמלמדת ממילא את מה שכבר ידענו, שעם נטע אפשר לגנוב איזה פוני, ועוד זמן יקר הולך לבור על ארוחה משותפת תמוהה, לא מועילה בכלום, וככה נגמרת התוכנית עוד לפני שהתחילה. וזה חבל. מישהו בקי יותר מכגן באומנות השיחה היה מוציא פה הרבה יותר מתחושת הסתמיות הדלילה שנותרת באוויר בזמן הכתוביות. הקארפול הזה צריך ללכת בדחיפות לגראז'.
התרעות פיקוד העורף