"מצולמים 2", הוט 3, ימים ב' וג' בשעה 20:30, החל מ־1.3

קוראים לסוגה הזו מוקומנטרי. מי שמתעקש לדעת מה פירושו של מוקומנטרי שיחפש בגוגל. מהצפייה בסדרה הוא לא יידע. הוא יראה משהו שבין הומור נונסנס יבשושי לבין סתם הומור רע שלא עובד, לא מעלה חיוך, מתאמץ ולא יוצא לו. יש חלפן כספים ובן זוגו המכור לרולטה. יש לוחם אש (מתי הפכו כבאים ל"לוחמי אש"?) ואשתו שמתקשים בהבאת ילד לעולם. ויש מאמן כדורגל גזען שונא ערבים, שמתמנה להיות מאמן קבוצת כדורגל ערבית.

וכולם לא מצחיקים. הם מתאמצים להגחיך את הסיטואציות שבתוכן הם נמצאים, הם מקצינים אותן. המכור לרולטה נשבע לא להמר ומפסיד את כל כספו ברולטה; לוחם האש מתפתל במבוכה במרפאה לפוריות כשהוא צריך למלא כוסית בזרע; מאמן הכדורגל מגורש בכוח מהמגרש אחרי עוד מופע פרוע וגזעני - הם מתפתלים, הם צועקים, הם עומדים על הראש, המאמץ הגדול ניכר, הזיעה ניגרת מפניהם, ורק דבר אחד לא עולה בידם - להצחיק.

וזה מפתיע כשמסתכלים על רשימת היוצרים הנכבדת שמרימה את הסדרה הזו לאוויר. ובעיקרון טוב שיש כזו. הומור הוא עניין רציני מאוד, שמצריך מאמץ נכבד מכדי להקל בו ראש. צריך לשבור את הראש טוב־טוב עד שיוצאת איזו בדיחה טובה. ב"מצולמים" הראש שלם לגמרי. שם בקושי התחילו.

לראות או לוותר: יכול להתנגן ברקע. לא יותר.

"החוטא" ("The sinner"), נטפליקס

החוטא (צילום: צילום מסך)החוטא (צילום: צילום מסך)

סדרת מתח היא כמו תוכנית חיסכון - יש לה אפשרויות יציאה. נאמר אחרי כך וכך פרקים נלכד הרוצח, הדיטקטיב מחליק כפיים עם שותפתו, והצופה יכול ללכת למקרר לרדת על איזה שניצל מהצהריים וללכת לישון. לפעמים יש נקודת יציאה נוספת, מה שנקרא טוויסט בעלילה. ברגע האחרון מתברר שהרוצח הוא לא הרוצח, אלא דווקא מישהו אחר הוא הרוצח, ואז יש עוד פרק שבו הרוצח האמיתי נלכד, וכאן בעצם נמצאת נקודת היציאה החדשה מהסדרה.

מהבחינה הזו, “החוטא" אינה סתם תוכנית חיסכון. היא יותר שיא גינס. ג'יימי הוא בעל ואב טרי, שמזמין בחזרה לחייו את ניק, חבר ותיק מימי הקולג', שביניהם שררה מערכת יחסים אפלה, שהתבססה על מעשים אפלים. מהר מאוד מתברר שג'יימי הורג את ניק, וגם אדם נוסף, הבלש שמנסה ללכוד את ג'יימי, יודע זאת, רק שאין ראיה ממשית.

ומכאן מתחיל מסטיק נדיר מאוד, שספק אם נראה בעבר בכלל, של מרדף צמוד אחרי ג'יימי. עשר פעמים ויותר יש נקודות יציאה המאפשרות ללכוד אותו כבר והצופה יכול ללכת בלב שקט לשניצל במטבח, ועשר פעמים ויותר איכשהו חומק ג'יימי מהמלכודת. שוב ושוב ושוב מודגמת התדרדרותו הנפשית של ג'יימי. הפרקים חולפים, השעות חולפות, שוב אומר הבלש: אני יודע מה עשית, שוב אומר ג'יימי: אז תוכיח - צריך לשפשף את העיניים כדי לראות ולהאמין שהמסטיק המייגע והמיותר הזה עדיין נמשך ונמשך ולא מגיע לסופו. מי שיצר את הסדרה הזו עבד כנראה לפי כמויות ומשקל. אחרת אי אפשר להבין מה יש לסדרה כזו לחפש על המסך.

לראות או לוותר: לא להתקרב. לא לגעת אפילו עם מקל.