"שורף לו לראות שטוב לי פה, מגרד לו כפרה... זה לא מכבד, לא גברי ואני אזיין את אבא שלו על זה, והוא יירד, אני אזיין את אמא שלו ואגרור את הראש שלו על הכביש". אחרי כמה ניסיונות של האח הגדול להרגיע אותו ולהזהיר, הוא מסכם במילים המתוקות: "ולא משנה כמה זמן יעבור, אם זה יהיה מחר או מחרתיים, גם אם אני ארגע או אצחק – אני אזיין אותו על המילים האלה, ולא מעניין אותי, מצידי תוציא אותי על איומים, זה נגמר וזה הכל".
אגב, זה לא שרמי ורד חף מפשע, כן? הדייר שנושק ל-60 כבר עבר לא מעט אתגרים בחייו, ועדיין אדון יצחקוב מצליח להוציא אותו משלוותו שוב ושוב. אין ספק שיש פה בעיה גדולה באיפוק. אז נכון, הקללות שבקעו מפיו ("אפס", "כלום", "זבל") עדיין לא שוות גירוש מהבית, אבל בואו נאמר שהיה לו פה יותר מזל משכל, שכן לולא חבריו הנאמנים שהרגיעו אותו, תום וליאור– היה זה הוא שתמונתו הייתה נצבעת באפור יחד עם המודחים והמגורשים.
נשאלת השאלה האם עכשיו, אחרי שאחת הסיבות המרכזיות לאנטי שלנו כלפי התוכנית הוצאה מהבית, האם יש סיכוי שנחזור להנות מ"האח הגדול" כמו בימים הטובים? והתשובה שלי, לפחות, רחוקה מלהיות אופטימית, שכן יש כמה דברים מהותיים שידרשו שינוי לשם כך:
האחד - שיפור ושדרוג המשימות (לא, לסובב טורבינה בגינה כשהם לבושים בסרבלים של חברת החשמל זו לא משימה); השני – צמצום פערי המידע האסטרונומיים שנוצרו בעונה הזו סביב האינטראקציות בין הדיירים, ולראייה: מישהו זוכר איך גל ולינור השלימו לאחר הריב שהיה להן? מישהו הבין, למען השם, איך קארין ואלמוג שהתחילו כנמסיס זו של זו סיימו כבסטיז שמנגבות אחת לשניה את הדמעות? והחשוב מכל – מה לעזאזל גרם ללינור לדבר על/אל קארין כאילו הבחורה הרגה לה את הכלב? מה זה המשחק החולני הזה בו נכפה עלינו להשלים חלקי פאזל לבד?
והדבר האחרון, והחשוב ביותר מכולם – פשוט לכבד אותנו, כצופים. לא באוכל (אע"פ שתמיד רצוי), אלא בדברים הקטנים והפשוטים: לא להציג לנו אירועים 5-7 ימים אחרי שהם קרו, לא להבטיח להראות משהו בפרומואים, ולהציג ממנו בקושי שבריר בפועל ולזכור שבסה"כ, באנו בשביל הטראש הטהור שנקרא "האח הגדול", כבר נמאס לנו מריבים מפוצצים ודמעות. מצד שני, קיבלנו הצצה לפרק הבא בה זהבה בן נראתה גורבת גרביים לג'וזי, אז אולי, אחרי הכל, עוד יש סיכוי לעונה הזו לא לזכות בתואר "הגרועה בתולדותיה".
התרעות פיקוד העורף