לא ייאמן, הסתיימה העונה של "האח הגדול". כלומר, לא הסתיימה-הסתיימה, אבל בואו, האדם שסביבו נבנתה העונה הנוכחית של התוכנית הוצא, או יותר נכון – גורש – מהבית, ואני לא בטוחה שבהפקה יודעים איך להתמודד עם העובדה שהם צריכים לספק זמן מסך של דיירים שלא אומרים "כפרה" וצועקים כל ארבע שניות. 

בית האח הגדול (צילום: צילום מסך)בית האח הגדול (צילום: צילום מסך)


אבל כן, זה קרה, בבוקר בהיר אחד השבוע התעוררנו לידיעה שיהודה הוצא מהבית. השמועה הייתה שהוא איים על רמי, אבל גם אם הייתי ממש מתאמצת, לא יכולתי לנסח את הטקסט האלמותי שבקע מפיו, זמן קצר לאחר שרמי ביקש/דרש ממנו להיות בשקט בחדר השינה. ברשותכם, ציטוט חופשי, ועמכם הסליחה: 

"שורף לו לראות שטוב לי פה, מגרד לו כפרה... זה לא מכבד, לא גברי ואני אזיין את אבא שלו על זה, והוא יירד, אני אזיין את אמא שלו ואגרור את הראש שלו על הכביש". אחרי כמה ניסיונות של האח הגדול להרגיע אותו ולהזהיר, הוא מסכם במילים המתוקות: "ולא משנה כמה זמן יעבור, אם זה יהיה מחר או מחרתיים, גם אם אני ארגע או אצחק – אני אזיין אותו על המילים האלה, ולא מעניין אותי, מצידי תוציא אותי על איומים, זה נגמר וזה הכל". 

וזה באמת נגמר. וזה באמת הכל. כי כמעט שלושה חודשים שהדייר הזה מרעיל ומתגרה, מחמם ומצית, מקפיד להשרות אווירה של מתח ועצבים סביבו (ופחות מקפיד להשרות את הכלים שלו במים וסבון) ומפיץ אווירת חרדה כללית סביבו המגובה בחיוכים מאולצים ו"אחי" לכל עבר. טוב עשה האח הגדול שהוציא אותו מהבית, היה זה מהלך הכרחי. רק חבל שלדיירים הוצג כאילו האמירה הראשונית שלו לרמי, "בוא נראה אותך אומר לי את הדברים האלה בחוץ", לבדה היא זו שהובילה לכך – שכן ברור כי המונולוג הזוועתי שלו בחדר האח הוא זה שהוביל להוצאה עצמה.



אגב, זה לא שרמי ורד חף מפשע, כן? הדייר שנושק ל-60 כבר עבר לא מעט אתגרים בחייו, ועדיין אדון יצחקוב מצליח להוציא אותו משלוותו שוב ושוב. אין ספק שיש פה בעיה גדולה באיפוק. אז נכון, הקללות שבקעו מפיו ("אפס", "כלום", "זבל") עדיין לא שוות גירוש מהבית, אבל בואו נאמר שהיה לו פה יותר מזל משכל, שכן לולא חבריו הנאמנים שהרגיעו אותו, תום וליאור– היה זה הוא שתמונתו הייתה נצבעת באפור יחד עם המודחים והמגורשים. 

נראה שכרגע מהבחינה הזו, מעמדו של רמי בטוח בבית ואין אף דייר שעלול להביא אותו שוב לסערת הרגשות הזו. טוב, אולי רק ג'וזי, אם ימשיך להציע את השקשוקה החמודה שלו לכל יצור חי שנושם בין כותלי הבית.

רמי ורד, האח הגדול (צילום: צילום מסך)רמי ורד, האח הגדול (צילום: צילום מסך)


נשאלת השאלה האם עכשיו, אחרי שאחת הסיבות המרכזיות לאנטי שלנו כלפי התוכנית הוצאה מהבית, האם יש סיכוי שנחזור להנות מ"האח הגדול" כמו בימים הטובים? והתשובה שלי, לפחות, רחוקה מלהיות אופטימית, שכן יש כמה דברים מהותיים שידרשו שינוי לשם כך:

האחד - שיפור ושדרוג המשימות (לא, לסובב טורבינה בגינה כשהם לבושים בסרבלים של חברת החשמל זו לא משימה); השני – צמצום פערי המידע האסטרונומיים שנוצרו בעונה הזו סביב האינטראקציות בין הדיירים, ולראייה: מישהו זוכר איך גל ולינור השלימו לאחר הריב שהיה להן? מישהו הבין, למען השם, איך קארין ואלמוג שהתחילו כנמסיס זו של זו סיימו כבסטיז שמנגבות אחת לשניה את הדמעות? והחשוב מכל – מה לעזאזל גרם ללינור לדבר על/אל קארין כאילו הבחורה הרגה לה את הכלב? מה זה המשחק החולני הזה בו נכפה עלינו להשלים חלקי פאזל לבד? 

והדבר האחרון, והחשוב ביותר מכולם – פשוט לכבד אותנו, כצופים. לא באוכל (אע"פ שתמיד רצוי), אלא בדברים הקטנים והפשוטים: לא להציג לנו אירועים 5-7 ימים אחרי שהם קרו, לא להבטיח להראות משהו בפרומואים, ולהציג ממנו בקושי שבריר בפועל ולזכור שבסה"כ, באנו בשביל הטראש הטהור שנקרא "האח הגדול", כבר נמאס לנו מריבים מפוצצים ודמעות. מצד שני, קיבלנו הצצה לפרק הבא בה זהבה בן נראתה גורבת גרביים לג'וזי, אז אולי, אחרי הכל, עוד יש סיכוי לעונה הזו לא לזכות בתואר "הגרועה בתולדותיה".