למי שאיכשהו לא שמע עדיין על סדרת הדרמה הנצפית ביותר בשנים האחרונות, "השוטרים", שיצרו רותם שמיר ויובל יפת, נכתבה בהשראת פרשת "השוטרים הנוקמים" שהתרחשה בנהריה של שנת 2006. במרכזה חבורת שוטרים שהטמינו מטעני נפץ בביתו וברכבו של מיכאל מור, ראש ארגון פשע בעיר, במטרה להפליל אותו ולנקום בו על רימונים שהשליך לבתי שוטרים בעיר.
"השוטרים" אמנם מבוססת על סיפור מרתק שהיה ראוי להפוך ליצירה טלוויזיונית, אך משום מה, דווקא כשהתרחקה מהיסודות ההיסטוריים של הסיפור והמריאה למחוזות אחרים, היא הבריקה ושמרה על האקשן. בכך, אגב, היא גם שונה מסדרות ישראליות אחרות שראינו השנה ("שעת נעילה" ו"טהרן", למשל) שהתחילו נהדר – ודעכו דווקא לקראת הסוף.
סוד ההצלחה של "השוטרים", שהלך והתעצם ככל שהפרקים התקדמו, טמון, אם כן, בקצב ההתקדמות המהיר, התפניות המפתיעות בעלילה, ומעל כולם – השחקנים המצוינים (בדגש על שטג, הלוי והתגלית, שלומי יפרח), שטענו אותה באנרגיה הדרושה לה. ולראיה, הסדרה זכתה לכל אורכה לנתוני רייטינג יוצאי דופן.
ובכל זאת, קשה היה להתעלם מאלמנטים מרכזיים שפגמו בהנאת הצפייה בסדרה. אחד מהם הוא שטחיותן של הדמויות דנשיות, למשל, ששוב לא זוכות לנפח הראוי להן. שלא תטעו, הניסיון של היוצרים להכניס נשים משמעותיות לעלילה ניכר, אך התוצאה הסופית מרגישה מאולצת ומיותרת: הדמות של מיקי, אשתו של אלון, לא מספיק עמוקה ומעניינת בהתחשב בקרבתה לגיבור; ההתרחשות הקצרצרה בין מנהלת בית הספר לאלון הייתה סתמית לחלוטין ולא הוסיפה בדבר ומעל כולן – התפקיד של שירי מימון, שנראה כאילו נכתב בעיקר כדי להביא את עוקביה ברשתות לצפות בסדרה ופחות בשביל לייצר לה איזשהו אופי. לפחות הייתה לנו את מאיה החוקרת להתנחם בה.
באחד הניסיונות של אלון, ראש החבורה, לשכנע את החוקרת בחפותו, הוא אומר לה: "את כל היום מתעסקת בשוטרים מושחתים, עד שאת לא מזהה כבר שוטר טוב". עם כמה שהוא מתאים לגרסה שלו, הוא מגלם, למעשה, גם את המציאות שלנו. כל כך הרבה שוטרים שלוקחים את החוק לידיים, יהיו הנסיבות אשר יהיו, משוכנעים שהם הטובים, המסורים, אלה שעושים את הדבר הנכון. השאלה היא מאיזה צד אנחנו מסתכלים.
ובנימה יותר אופטימית, יש גם שוטרים טובים. המון. אנחנו פשוט לא שומעים עליהם עד שאיזה שוטר מתראיין לרסקין אחרי שהחזיר ארנק אבוד לאישה מבוגרת, וזה מצער, תמיד, אך בייחוד בתקופה האחרונה, כשהאמון של הציבור במשטרה לא יכול להיות נמוך יותר.
השוטרים הנוקמים הם אולי לא הדוגמה הקלאסית לכך, על אף אומץ לבם והקרבתם הרבה, אבל מי יודע? אולי בעונתה השנייה, "השוטרים" תצליח לשנות משהו בגישה שלנו למוסד הזה. בכל אופן, לפי פרק הסיום, נראה שנצטרך לאחל לחבורה שלנו בהצלחה מקרב לב. אה כן, ושיתרחקו מהשוקולדים של מאור עזרא.
התרעות פיקוד העורף