"נאפס", ימי חמישי, 22:15, הוט 3, הוט VOD

לא מזיק להציץ לבית שחייהם של דייריו מתנהלים בשפה הערבית. בכל זאת, אנחנו גרים לצדם צמוד־צמוד על אותה חלקה דו־משפחתית
חיפשו את “נאפס" ולא בצדק. לפחות לא דרך משקפיים תוצרת בית הלל. שלושה צעירים ערביים ישראלים מתגוררים בדירה אחת ומחפשים את מזלם בתל אביב - השחקנית המתחילה וורדה, שבן זוגה היהודי בוגד בה והיא עוזבת אותו. קייס, אקס ישן של וורדה שמקבל אותה לדירתו. וסאלח, שרוצה/מנסה להיות מעצב אופנה, שיש לו בן זוג יהודי שאוהב אותו ולא לגמרי יודע איך לבלוע אותו.

לשלושתם יש מכנה משותף. כלומר אין להם אותו - כסף. כל אחד מהם דלפון מסיבותיו שלו, והחור הגדול הזה בכיס דוחף אותם לזרועותיו של סוחר סמים יפואי, שכלפיו הם מתחייבים למכור כמות גדולה של סמים שונים בתוך שבועיים. הם יוצאים ל"עבודה" במועדונים תל אביביים ובמסיבות רחוב, לפעמים נוחלים הצלחות, לפעמים נכשלים וגם סופגים מכות.

טוענים נגד “נאפס" שהעלילה (שיצרה מייסלון חמוד - “לא פה לא שם") שחוקה וחסרת ייחוד. באופן אישי אני לא זוכר עלילה דומה עד כדי כך שזו תזכה לסופרלטיבים הבלתי מחמיאים האלה. טענה דומה אפשר לטעון נגד כל סדרת מתח המספרת על רצח ועל בלש היוצא לפענח אותו. תנוח דעתו אם כן של מי שמתלבט אם לצפות ב"נאפס" - הוא לא יירדם משעמום. גם נוכחותה של השחקנית הראשית המגלמת את וורדה (מאיסה עבד אל־האדי - “מתים לרגע", “בתולות") מפוצצת את המסך, כך שאם בכל זאת נמצא זה שמנקר מול העלילה, יסמוך על מאיסה שתעיר אותו משנתו עד סוף הפרק.

העלילה מתרחשת בשנת 2008, כשברקע מבצע עופרת יצוקה, אלא שמעבר לכך ה"ערביות" של השלושה אינה חלק דומיננטי מהעלילה. הם דוברים מרבית הזמן ערבית, לעתים קופצים לכפר הולדתם. שונותם המתבטאת בתפאורה שהם בונים סביבם, למשל באמצעות השפה, רק מוסיפה לסיפור שכבה מעניינת נוספת, דומה לזו שאני למשל הייתי חש אם ווייז הייה מטיל אותי לנסיעה דרך, נאמר, אום אל־פחם, כשכביש ואדי ערה פקוק וחסום: הבנייה שונה, השפה בשלטי החוצות שונה, גפנים בכל פינה, אפס פיתוח סביבתי. חוצלארץ.

ככה שיש ל"נאפס" היתרונות שלה, והביקורות המעט צוננות שספגה עם עלייתה לאוויר אינן הוגנות. לא יזיק לצופה הממוצע להציץ לבית שחייהם של דייריו מתנהלים בשפה הערבית. בכל זאת, אנחנו גרים לצדם צמוד־צמוד על אותה חלקה דו־משפחתית.

# לראות או לוותר: לראות. קל. חביב. לא מזיק.

"נאפס" היא סדרה חביבה ביותר, כך שלא ברור למה ספגה ביקורות כה צוננות

לא יזיק לצופה הממוצע להציץ לבית שחייהם של דייריו מתנהלים בשפה הערבית. בכל זאת, אנחנו גרים לצדם צמוד־צמוד על אותה חלקה דו־משפחתית