מאובזרת במשקפיי ראייה חדשים ומחמיאים שמעניקים לה מראה יותר אינטליגנטי, חזרה אמש אופירה אסייג למסך לתכניתה המשותפת עם ברקו, אחרי שלושה שבועות של נפקדות. התגעגעתם? למי שתוהה זאת הייתה שאלה רטורית. גדעון אוקו ששידר במקומם היה טוב יותר, מקצועי, ממלכתי וידע לשאול בדיוק את השאלות המתבקשות.

ואם כבר התגעגעתי אז רק לאותנטיות של ברקו שהכריז בתחילת השידור עד כמה הוא לא התגעגע בפרט לאופירה ועד כמה הוא נהנה מהחופש והשקט. רגע לפני עליית השידור עלתה אסייג לתכניתו של גדעון אוקו לקדם את התוכנית שלהם ומה היא קידמה אם לא את הסולחה עם אייל גולן, אותו גולן שלפני מספר חודשים צלבה בראיון אצל דנה וייס והכריזה שטעתה כשתמכה בו בגופה ובנפשה בפרשת הקטינות. דקות ספורות אחר כך העבירה ביקורת נוקבת לישראל כהן כתב קול ברמה שתמך במשי זהב. ועל זה ייאמר, הגמל שלא רואה את דבשתו. 

אייל גולן, אופירה אסייג (צילום: ארן חן צלמים)אייל גולן, אופירה אסייג (צילום: ארן חן צלמים)

אז למה בעצם התגעגענו לברקו ואופירה ? לאותן שאלות בנאליות שחוזרות על עצמן שוב ושוב: "מי היית מעדיף כראש ממשלה? לפיד ביבי או בנט?" שאלה שהופנתה כמעט לכל אורח שנכח אמש בתוכנית. או: "למה אנחנו החילוניים מכבדים אתכם הדתיים ואתם לעומת זאת לא מכבדים את דרך החיים שלנו? שאלה של ברקו, שהעיד על עצמו שהוא אתאיסט. כאילו קשה לנחש, לנוכח העיסוק המתמיד שלו בנושא כפייה דתית ושהופנתה ליו"ר יהדות התורה, יצחק פינדרוס.

האחרון לא נבהל במיוחד מההצקות של ברקו באותו נושא וענה בשלוות נפש המאפיינת מאמינים: "אנחנו מאמינים בתורה שבזכותה הגענו לארץ ושואפים למדינה יהודית שהתורה תהיה נר לרגליה" (בערך באילו המילים). ברקו עדיין לא למד שהשיח בין חילונים ודתיים הוא שיח חירשים-אילמים שתמיד מגיע למבוי סתום. לך להתווכח עם אמונה. יותר קל להוציא מים מסלע, או לשכנע את ביבי לעזוב את בלפור ולצאת לפנסיה ולחופשה ארוכה ומהנה בקאריבים, במקום כל כאב הראש הזה של ניהול מדינה. 

בבית ספר לימדו אותנו ששאלות טובות הן לא פחות חשובות מהתשובות, ואולי יותר. השאלות בתוכנית הראיונות של ברקו את אופירה, לא מקוריות, מובנות מאליהן, כל ילד היה יודע לשאול אותן. הרי שאלה שנשאלו כמה מהאורחים אודות מעלליו של יהודה משי זהב ואיך כולם ידעו ולא דיברו, היא שאלה כל כך מתבקשת. היכן החידוש כאן? דיון מעניין יכול היה להתפתח באותו נושא אילו עורך דינו של משי זהב שמכיר אותו היטיב, היה מוזמן לאולפן וחושף אולי כמה פרטים אישיים על האיש שיכלו אף לשפוך אור על ניסיונו להתאבד, ואז אופירה וברקו יכלו לזקוף לעצמם כותרת מרעישה כזאת או אחרת.

ואם כבר נשאלה שאלה, שטחית, ורדודה ככל שתהיה, תנו לנו לפחות לשמוע את התשובות במלואן, במקום להפריע למרואיין ולהיכנס לתוך דבריו, כי ברקו חייב להשמיע את דעתו ויהי מה. או כמה פעמים אפשר לשמוע שאיך ייתכן שאדם עם שלושה כתבי אישום יכול להיות ראש ממשלה? עובדה שהוא יכול, כך בינתיים קובע החוק, אז מה הטעם שוב ושוב לדוש בנושא? וכמה אפשר לשמוע שוב ושוב את הג'רגון העממי של אופירה שלביבי לא אכפת מהמדינה והוא "דואג רק לתחת של עצמו"? או ביטוי כמו: "אותי אי אפשר לחרטט", אני רואה הכול"(אופירה).

הוסיפו גם את העובדה שחלק מהאורחים כבר רואיינו בעבר ואנחנו מכירים את דעותיהם, כמו אהוד אולמרט שזו לא פעם ראשונה שלו אצל המנחים. לפחות אמש הוא זכה להקשבה מלאה בלי הפרעות. ואיך לא? אם הוא נתן מונולוג תוקפני כלפי ראש הממשלה ועד כמה שהוא מסוכן למדינה. דברים בהחלט לא פשוטים, שלא נופלים על אוזניים ערלות, בעיקר כשמדובר בצמד מנחים שביבי ומנהיגותו הפכו אצלם לנושא דיון כמעט אובססיבי.

אם פעם חשבתי שהתוכנית של הצמד מצדיקה את הרייטינג שהיא מקבלת, דווקא בגלל עממיותה הכביכול כובשת, היום היא מתחילה למצות את עצמה. גם הטריק והשטיק של אופירה לרכוש את אמונם של אורחיה על ידי מחמאות, על מנת לרככם ולדובב אותם אותם לדבר ולחשוף את סודותיהם הכי כמוסים, כבר מוכר ונדוש. כפי שאמרה אסייג לחיים לוינסון העיתונאי של "הארץ": "אתה הרי יודע עד כמה אני מעריכה אותך ומחזיקה ממך, אז איך זה שאתה, שכנראה שמעת שמועות על משי זהב, לא אמרת דבר?".

בכל סידרת השאלות שהמנחים רושמים לעצמם לפני כל תוכנית, שאלה אחת מרכזית ופשוטה שהכי צריכה להזדקר לנגד עיניהם היא: במקום ימין או שמאל מלא, למה מפלגות הימין והשמאל לא חוברות יחד להקים מנהיגות ראויה ואחראית שתייצג את כל גווני הקשת הפוליטית על מנת שתהיה לנו ממשלת אחדות פשוטה כמשמעה, כמו בכל העולם השפוי?

יחד עם זאת, מכול תכנית טלוויזיה, מוצלחת פחות או יותר, אפשר ללקט כמה רגעים בולטים, או משפטים שנצרבים בזיכרון, כמו הדברים שאמר הלום הקרב שהוזמן לאולפן: "האלונקה שאנחנו, הלומי הקרב סוחבים איתנו היום, היא האלונקה שעליה אנחנו שוכבים".

רגע אחר שסוף סוף השאיר את ברקו, הפטפטן הבלתי נלאה, פעור פה וללא מילים, היה כאשר מאיה בוסקילה, אחרי שירד עליה על הפרידות הבלתי פוסקות שלה מהאקס עוזי, החזירה לו באותה מטבע: "שאני לא אתחיל לדבר עליך ועל כמה פעמים הלכת ועזבת את המתולתלת שלך".

מנסור עבאס (צילום: ראובן קסטרו, באדיבות וואלה)מנסור עבאס (צילום: ראובן קסטרו, באדיבות וואלה)

בסך הכול, מכול המרואיינים שלקחו חלק בתוכנית, מנסור עבאס היה הכי דוגרי וכן. כשנשאל עם מי הוא יילך כשתוקם ממשלה, הוא בעצם השיב במילים אחרות: עם מי שייתן יותר ואז זכה מברקו לכינוי אינטרסנט. הוא אף הוסיף שאם סמוטריץ יחזור בו מאמירותיו על מפלגת רע"ם והעומד בראשה, ויכתוב סטטוס מתנצל הוא, מנסור, ישקול ברצינות לחבור אליו.

ואם עסקינן בשאלות שלא נשאלו, ואם עבאס דואג להזכיר עד כמה אינו תומך טרור, אז למה עד כה אף אחד לא שאל את עבאס את שאלת המיליון, איך הוא היה מגיב למתקפת הטילים מעזה, כמו זאת שאירעה הלילה, 36 רקטות. אני הייתי מאד סקרנית לשמוע את תשובתו בעניין.