"מה עבר על כושר השיפוט של קברניטי זכיינית קשת, שלמרות יום האבל הלאומי שנקבע בראשון האחרון, הם בחרו לנהוג בחוסר רגישות וחשבו שרגע קומי קליל על נושא כ"כ כאוב יעבור לסדר היום? לאן נעלם עמוד השדרה של הקומיקאים עצמם, אנשים משכמם ומעלה, שיקומו ויצעקו "עד פה"?", שאלה לוין. "מה ארץ נהדרת שונה מליהי גרינר?", תהתה לוין כאשר גם שאלה "האם פיגוע טרור עם 45 הרוגים היה זוכה למערכון בתכנית?"
התשובה שלך הייתה ברורה – לא. התשובה שלי היא שונה בהחלט – כן. לדעתי, אנשי ארץ נהדרת היו יוצרים מערכון בכל אירוע שבו היו כל כך הרבה מחדלים. יש מקומות שבהם אפשר להשתיק את הסאטירה, ולהתכנס לתוך אבל, אבל אפילו "פרות קדושות" כמו האסון במירון, אם יש במרכזן מחדלים כמו שהיו במקרה הזה, ראויות לביקורת הקשה הזאת בדמות סאטירה.
בנוסף, לחדי העין, ניתן לראות שגם התפאורה הייתה באופן מכוון באופן אדום, בוהק, כדי להגביר את האפקט הביקורת. והכי חשוב – המערכון לא היה "קורע". לא כל מערכון סאטירי חייב "לקרוע אותנו מצחוק". נראה שבאופן מכוון, או שאולי לא, כותבי המערכון לא התרכזו בלהצחיק אותנו, אלא להעביר ביקורת.
ואם נחזור לשאלה לך מיקי בהתחלה, מה שונה ארץ נהדרת מליהי גרינר, ומה היה קורה אם זה היה פיגוע? ובכן, אני אשאל אותך מה ההבדל בין ארץ נהדרת לעובדה של אילנה דיין. יום שלם עסקו מאז ניסיון ההתאבדות של יהודה משי זהב בשאלה "האם ראוי לשדר את הליקר עליו בערב"? והתשובה שקיבלנו קשורה גם לארץ נהדרת – ראוי. כמו שראוי היה לתת פה למתלוננים והמתלוננות האמיצות, כך יש לתת פתחון פה לביקורת הציבורית על היעדר נטילת האחריות.
התרעות פיקוד העורף