ארץ נהדרת היא תוכנית סאטירה, וסאטירה, כמו כל חלק בעולם התרבות היא יצירה. מעבר למטרת העל של סאטירה – בידור – יש גם מטרות נוספות. אחת מהן היא העברת ביקורת. על כל מה ומי שצריך. לכן, לא ברורה לי הביקורת הקשה על הפרק אתמול, במסגרתו שודר מערכון שעסק באסון במירון. בדברים אלה שאני כותב, אבקש לענות לקולגה שלי, מיקי לוין, שביקרה בטורה היום (חמישי) בחריפות את התוכנית. 

"מה עבר על כושר השיפוט של קברניטי זכיינית קשת, שלמרות יום האבל הלאומי שנקבע בראשון האחרון, הם בחרו לנהוג בחוסר רגישות וחשבו שרגע קומי קליל על נושא כ"כ כאוב יעבור לסדר היום? לאן נעלם עמוד השדרה של הקומיקאים עצמם, אנשים משכמם ומעלה, שיקומו ויצעקו "עד פה"?", שאלה לוין. "מה ארץ נהדרת שונה מליהי גרינר?", תהתה לוין כאשר גם שאלה "האם פיגוע טרור עם 45 הרוגים היה זוכה למערכון בתכנית?"

התשובה שלך הייתה ברורה – לא. התשובה שלי היא שונה בהחלט – כן. לדעתי, אנשי ארץ נהדרת היו יוצרים מערכון בכל אירוע שבו היו כל כך הרבה מחדלים. יש מקומות שבהם אפשר להשתיק את הסאטירה, ולהתכנס לתוך אבל, אבל אפילו "פרות קדושות" כמו האסון במירון, אם יש במרכזן מחדלים כמו שהיו במקרה הזה, ראויות לביקורת הקשה הזאת בדמות סאטירה.

זה לא היה מצחיק ולחלוטין מכבד
ובארץ נהדרת, שליוותה אותנו בכל כך הרבה אסונות בכל שנות שידוריה, נהגו במקרה הזה בזהירות התבקשת, כדי לא לפגוע בזכר הקורבנות או האבל של המשפחות. ראשית, לא היה עיסוק בכל מה שקשור לקורבנות, אלא רק לאנשים שמסרבים לקחת אחריות על האירוע. בתחילת המערכון, עצר לרגע המנחה, אייל קיציס, ועבר לנימה רצינית. 

"בשבילם זה אולי רק משחק, אבל בשבילנו זה החיים עצמם", אמר קיציס, רגע לפני שהציג את המערכון, שלמעשה עסק במשחק "גלגול האחריות" (הקבלה ל"גלגל המזל"), בו השתתפו "הכוכבים" שמסרבים לקחת אחריות באירוע – ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הפנים אריה דרעי, השר לביטחון פנים אמיר אוחנה, שרת התחבורה מירי רגב ומפכ"ל המשטרה, רב ניצב יעקב שבתאי. רק נציין שהיו חסרים שם כמה דמויות נוספות, אבל השולחן היה צר מלהכיל. 

ארץ נהדרת (צילום: משה נחמוביץ')ארץ נהדרת (צילום: משה נחמוביץ')

בנוסף, לחדי העין, ניתן לראות שגם התפאורה הייתה באופן מכוון באופן אדום, בוהק, כדי להגביר את האפקט הביקורת. והכי חשוב – המערכון לא היה "קורע". לא כל מערכון סאטירי חייב "לקרוע אותנו מצחוק". נראה שבאופן מכוון, או שאולי לא, כותבי המערכון לא התרכזו בלהצחיק אותנו, אלא להעביר ביקורת. 

בעניין העיתוי, פחות משבוע לאחר האירוע, ענו בארץ נהדרת לביקורת במערכון עצמו. דמותו של נתניהו מבקשת לגלגל מעליה את האחריות ואל לעסוק כלל בדבר מכיוון שלא עברה השבעה. "יש שבעה, אז עוד יומיים", אמר נתניהו. "אבל זה בשביל שלא יקרו כאלה דברים יותר", ענה לו קיציס. "אבל יש 30 ימי אבל, ושנת אבל", המשיך מריאנו אידלמן, שמחקה את נתניהו. אתם מבינים כבר את הכוונה. 

היצירה תהפוך למציאות?
לבסוף, הפוליטיקאים "מצליחים" במשחק ומגלגלים את האחריות על המפכ"ל. אם חשבנו שלפחות מצאנו את "האשם", אז תחשבו שוב. לכותבים ברור כבר מה יקרה. דמותו של המפכ"ל שבתאי מבטיחה "תן לי כמה שעות ואני מביא לך ראש". ואכן, מיד עברו בתוכנית לתת-מערכון קצר – "האחריות מתגלגלת למטה", בו הוצג השוטר הפשוט מקבל פטיש 100 קילו עם האחריות עליו. 

ואם נחזור לשאלה לך מיקי בהתחלה, מה שונה ארץ נהדרת מליהי גרינר, ומה היה קורה אם זה היה פיגוע? ובכן, אני אשאל אותך מה ההבדל בין ארץ נהדרת לעובדה של אילנה דיין. יום שלם עסקו מאז ניסיון ההתאבדות של יהודה משי זהב בשאלה "האם ראוי לשדר את הליקר עליו בערב"? והתשובה שקיבלנו קשורה גם לארץ נהדרת – ראוי. כמו שראוי היה לתת פה למתלוננים והמתלוננות האמיצות, כך יש לתת פתחון פה לביקורת הציבורית על היעדר נטילת האחריות. 

כבר יום אחרי האירוע כתבתי בטור כי האחראים לאירוע קיבלו זמן של חשבון נפש, וכי היישום של המסקנות צריך להיות מהיר. 'למה לכתוב כזה דבר בזמן אבל'? שאלו אותי. ובכן, קיבלנו הוכחה שמי שמחכה מספיק זמן יכול לקנות זמן ולחמוק מאחריות. שישי ושבת נדהמנו, כאבנו, יום ראשון היינו כולם ביום אבל לאומי, יום שני האסון כבר החל לרדת מסדר היום. בדיוק מה שהאחראים רצו. ארץ נהדרת הייתה שם סך הכל כדי להזכיר לאותם אחראים שהציבור לא שוכח. ארץ נהדרת לקחו אחריות על האירוע, אבל הם לא אשמים.