יכול להיות שצריך להציג את הכתבה הזאת בבתי הספר - לאו דווקא בגלל העבודה העיתונאית, זאת הרי לא הייתה כתבה מושקעת או יצירתית במיוחד: בסך הכול ריאיון, בלי הרבה דמויות נוספות מסביב - אלא בזכות המסגור בלב הפריים טיים של ערוץ 12: ברמן הוצגה כאישה אמיצה, וכסיפור הצלחה מהדהד של מי שמגשימה את עצמה אישית ומקצועית מכל הבחינות.
ויס מראש הגיעה יותר כדי להקשיב ונתנה לברמן להגדיר את סיפורה שלה. ברמן מצידה ענתה בחדות על שאלותיה של ויס, ונענתה בפתיחות להזדמנות לדבר. בלב הסיפור הזה, החיים בארון מוצגים כקושי הגדול, היא מדברת על החרדות והמתחים שנלווים אליהם - בעוד היחס מהסביבה, מההורים, מהקולגות, מהמוכרות בחנויות הבגדים ומהאנשים ברחוב אחרי כן הוא כמעט בכל המקרים כזה של אהדה וחיבוק, והעתיד כולו נראה ורוד. "אני קמה בבוקר אישה? אני מאושרת", היא אומרת.