אני אחזור ואזכיר כפי שכבר ציינתי בטורים קודמים. אני בחרתי ב"כחול לבן" ברגע שהיא צצה ועלתה בשמי הפוליטיקה. אני אף בחרתי בבחירות האחרונות במפלגה של לפיד, כי חשבתי שהעם זקוק לשינוי.
האם השינוי הגיע? עדיין לא, אבל יש לי הרגשה שאנחנו בדרך לשם, למרות שהטינה והעויינות עדיין מהדהדות בקולות צורמים בין כותלי בית הנבחרים שלנו, ובשבוע האחרון, חזינו בהתפרצות זעם מבישה של חברי כנסת, רווייה בשנאה תהומית שהתפשטה באוויר ואפשר היה לחתוך עם סכין. והיא הגיעה דווקא משורות המפלגות הדתיות שאני בתמימותי חשבתי שהדיבר: "ואהבת לרעך כמוך", הוא חשוב בעיניהם, וגיליתי שהוא נרמס ברגל גסה, ודווקא על ידי מי שאמור בגלל דתו ואמונתו להפיץ שלום ואהבה.
יחד עם זאת, אני חייבת להיות אובייקטיבית. היחס המפלה שהפגינו כלפיו צמד המנחים, הורגש מדי, לעומת היחס שנראה עויין כלפי פרופסור שמחון, יועצו הכלכלי של נתניהו. עד כדי כך, שברקו כמעט "נבח" כלפיו את חוסר צביעות רצונו מהמצב הכלכלי, ועוד רגע היה כמעט טורף אותו חי.
למזלו, שמחון הצליח להדוף את המתקפה המאסיבית כלפיו מצד המראיינים ולא נגרר למלל הצעקני שהם הכתיבו. אולם לא לעולם חוסן. זוכרים את נשיא צרפת לשעבר סרקוזי שקטע ראיון באמצע, כאשר המראיינת הביאה לו את הסעיף? אז כדאי לאופירה וברקו לרסן את רגשותיהם כלפי מרואיינים שהם פחות מחבבים, כי מישהו יום אחד יקום להם באמצע התוכנית ויסתלק.
אני אף הובכתי קשות בשביל ברקו שאתמול טען שכל הדוגמניות שעבדו עם שי אביטל, הן צבועות, אינטרסנטיות ומסריחות, שידעו ושתקו כי דאגו לפרנסה שלהן. אופירה מיקדה אותו בשאלה: "אתה חושב שנטע אלחמיסטר ידעה שהוא כזה?". "כולם ידעו אבל היה להם אינטרס משותף לעשות כסף", השיב ברקו.
במקום לתקוף את שי אביטל ואת התנהלות הכושלת של המשטרה בפרשה במהלך השנים, שוב תוקפים את הקורבנות או את הנשים שידעו אבל שתקו מפחד, גם אם הפחד הוא פגיעה בפרנסה. אנא, ברקו לפחות נסה להסתיר את הנטייה השוביניסטיות שלך, היא יותר מדי בולטת לעין.
בשורה התחתונה, אתמול הורגש שכמיהתו של בני גנץ לתפקיד ראש הממשלה, עזה מתמיד. ייתכן ששמונה המנדטים שקיבל, חיזקו כמיהה זו. אם הוא יצליח להגשים אותה, אני לא אהיה מבין המתנגדים, כי העם הזה יותר מתמיד זקוק ליד מלטפת וחובקת, ואני מאמינה שבני גנץ, בנראותו ובהתבטואיותיו, יידע כראש ממשלה להעניק את הליטוף והחיבוק האלה.
התרעות פיקוד העורף